גם ככה י"ב זו לא השנה הכי קלה בעולם, יש לי טונות עומס, ועוד ביולי חבר שלי התגייס לקרבי ובקושי רואה בית. אומרים לי שבסדיר זה ישתפר אבל גם אז זה לא שהוא הולך לעשות יומיות או לצאת פעם בשבוע , ללוחמים יש תמיד יציאות חרא.
ואני משתגעת מזה! אפילו שלא הספקתי יותר מדי להתרגל לזה שהוא בבית כי נהיינו זוג רק איזה חודש לפני הגיוס שלו, מאז שהתחילה שנת הלימודים זה החמיר. לפחות בחופש הגדול כל פעם שהוא יצא הביתה יכולתי להיות איתו כל הזמן, והייתי דבוקה לפלאפון למקרה שהוא יצליח לגנוב כמה דקות, עכשיו אין לי זמן לזה. נניח הסופ"ש הוא יצא הביתה והיום (יום ראשון) היה לי מבחן גדול והייתי חייבת ללמוד בסופשבוע והוא התבאס עליי ובצדק שעד שאנחנו מתראים אני יושבת בבית שלו עם סיכומים ולא מצטרפת ליציאה שלו עם החברים בערב. גם לא נשארתי לישון אצלו כי רציתי לקום רעננה ללמוד למחרת.
בקיצור, זוועה. לכל החברות שלי יש חבר, רובן עם מישהו מהשכבה שזה הרבה יותר קל אבל גם אלה שיוצאות עם חיילים יוצאות עם בנים שרואים בית בתדירות הרבההההה יותר גבוהה ממנו ואני מרגישה שאף אחד לא ממש מבין אותי בקטע הזה ויכול לייעץ לי. אני לא רוצה להיפרד, אני אוהבת איתו ואני חיה בשביל הדקות האלה שאנחנו מדברים בטלפון והסופ"שים שאנחנו יחד, אבל אני לא יכולה ככה. זה ממש קשה לי, לא תיכננתי שככה תיראה השנה האחרונה שלי בתיכון לפני שאני בעצמי מתגייסת- זה מרגיש כמו עונש.
איך שורדים את זה בלי להיפרד? כי אני באמת לא רוצה שזה יגיע למצב הזה וזה גם לא הוגן כלפיו שעל הרצון שלו לתרום ולהגשים את החלום שלו לשרת ביחידה הזאת אני אעזוב אותו כי קשה לי, אני בטוחה שלו פי 10 יותר קשה ממני, אני לפחות בבית שלי עם חברים ומשפחה, הוא באמצע שומקום בלי אף אחד, ובכל זאת אני מתלוננת יותר ממנו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025