צעד קטן ואין לדעת אולי לא נשאר שום דבר בשביל לשבור קיר מסכן, זה הכל לפעמיים החיים האלה יכולים להיות משעשעים

יש מצב כזה שלא יגידו פה רק ללכת לפסיכולוג שינסו לעזור אפילו מניסיון חיים שלהם?
אני מודעת לעניין הזה שאני לא הראשונה ולא האחרונה שחווה דברים בחיים שלה,
אני גם יודעת שאצלי באמת יש לחץ סביבי שמשפיע על ההתנהגות שלי לקבל דברים.
מאוד קשה לי לבטא את עצמי,קשה שיבינו אותי ואני משתדלת באיך שאני מסבירה כאן אז בבקשה להיות עדינים כמה שאפשר.
עברתי פרידה מבן זוג זה קרה קצת לפני שנכנסתי לעניין הלימודים לא שזה כזה קשור,
הקשר שלנו לא היה בשום מצב תלותי,היינו חברים,יצאנו,צחקנו,דברנו רק ניסינו מידי.
אני הייתי רגילה מאז ומתמיד להיות בן אדם לבד והבדידות עכשיו גומרת אותי,
לא צוחקת אני בחיים לא הייתי ככה,חסר לי פאקינג חיבוק מבן אדם וכולם בשלהם.
אני לא אחת שתבקש,אני גם לא מי יודע מה יודעת לקבל ולחבר היה קשה איתי לצערי,
מראש אמרתי לו שאני כזאת והוא ניסה איכשהו להתמודד איתי כמה שיכל.
במקום מפגר מאוד אני מחכה שמישהו יושיט יד ויסדר הכל איכשהו מודה ובמקום אחר,
אני מנסה נלחמת לאסוף כוח ולהתמודד אבל אין בי אמונה זאת הבעיה כנראה.
אני לא מצליחה להתמודד,חוץ מילדות בחיים לא הייתי מפונקת או צריכה מישהו איתי,
ועכשיו אני חוזרת כאילו להיות ילדה מרדנית לא מצליחה להסתדר לבד פשוט דפוק.
יש לי הורים טובים ואח קטן שאין כמוהו,לכולם יש חובות,חיים,בעיות,צרות משלהם,
אני אפילו קצת לא יכולה לחשוב לדחוף את עצמי בכוח ולהפוך אותי לצרה כלשהי.
בנוסף בוודאות הם לא יכולים לעזור לי גם כספית כמובן וגם נפשית אין להם כוח,
הכי גרוע אני יוריד אותם איתי ביחד וזה לא אופציה,אין שום סיכוי הם חשובים לי.
דבר נוסף אני והקודם היינו סוג של "חופשיים" כאילו זה האופי שלנו באמת חופש,
הוא מצא את התפקיד הכי מתאים לו שהכי טוב לו שם ואני עדיין מחפשת בקושי רב.
אני אוהבת שירים זה הדבר היחיד שעושה לי טוב,מחפשת השראה שבעבר הייתה לי,
מחפשת להסתקרן ממשהו בחיים האלה או מישהו שייפקח לי את העיניים בטבעיות.
בן אדם פשוט שמנסה להיות פשוט בעולם שכמעט כולם בורחים לבועה של עצמם,
קשה לי להסתכל על הקרובים לי ביותר הולכים בדרך הזאת ונגררים אבל זה בחירתם.
נהייתי דרמטית ופעם הייתי אדישה ורק מייעצת מצחיקים החיים..אני מנסה להתמודד.