מתביישת בזה שאני יהודייה! משהו לא בסדר איתי?

אוקי אז בקיצור , פעם הייתי מאמינה ביהדות והייתי גאה בזה שאני יהודייה . (חייבת לציין שרב הילדים אצלי או אטאיסטים או שפשוט לא אכפת להם יהדות לא יהדות פשוט חיים תחיים .. הרב לא מאמינים) ובזמן האחרון אני שמה לב שאני מורדת ביהדות ואיפלו מנסה להתכחש לעובדה שאני יהודייה ! כל הסיפורי סבתא שמספרים ושאני לומדת עליהם בשיעורי תנ"ך פשוט מטומטמים ! "בנו מגדל לה' וה' כעס אז הוא שינה להם תשפות" או "הפכה לניצב של קרח" או "משה הכה בסלע והים נחצה לשניים" זה פשוט מטומטם זה לא הגיוני בכלל ןלא אפשרי ! אנשים טיפשים שהם מאמינים לזה ! ככה זה בני האדם הם לא יכולים פשוט לחיות הם צריכים תקווה או משהו להאמין בו . וכל הדבר הזה גורם רק למלחמות ורק לרע בחיים ! למה אי אפשר פשוט לחיות את החיים !! בלי אמונות ?! למה אני כשאני רואה ערבי אני צריכה ישר לשלול וישר להיות במלחמה איתם ? או למה אני לא יכולה להתחתן עם נוצרי ?!??! כולנווו בני אדם !! לכולנו יש אף פה עיינים ולא יודעת מה ! מה ההבדל ??!? זה מה שמביא את המלחות בעולם ! הכל ! למה אוסרים עליי לאכול חזיר ושרימפס ? זה טעים אז למה ? זה משגע אותי ! אני מוצאת את עצמי מוצפת שאלות ובשנאה ובכעס ! לא רק על היהדות אלה על האנשים ועל העולם ! אנחנו בני אדם מטומטמים ! בלי קשר לכל זה .. בשיעור היסטוריה סיפרו לי גם שפעם היהודים היו מקריבים קורבנות (את הבנים הבכורים שלהם ) וכששמעתי את זה חשכו עייני ! התביישתי בכך שאני יהודייה ! אתם רואים למה האמונות גוררות אותנו לפעמים? אנחנו עיוורים וטיפשים ! אני מבינה שלכל אחד יש את העקורנות שלו ! באמת ! ואם הוא רוצה להתלבש צנוע שיתלבש ואם היא רוצה להתלבש חשוף שתתלבש ! החרדים אצלנו הם פשוט בושה ! מאמינים בה' ושופכים חומצה על בנות ! זה מה שלימדו אותם ?!?! איפה העקורנות שלך או יחסי אנוש ! אני בסהכ הכל רוצה לחיות בשלום ! ובשלווה ! חייבת לציין שאני ימנית בדעותיי ואני שונאת ערבים שהם מזיקים למדינה (ולא סתם ערבי ברחוב! לא אדבר איתו או אנסה להתיידד איתו אבל אתייחס אליו כבן אדם ! ולא כיוצא דופן. כמובן שאם הוא ידבר בגזענות ולא יםה אז גם אני אדבר אליו ככה .) או בכלל שונאת אנשים שנגדינו ! כי הם שונאים אותנו בגלל הדת שלנו ולא בגלל משהו אחר ! כולנו הראי בני אדם ! וכאלה ששונאים אותנו בגלל ההתהגות ובלי קשר לדת אז יש מצב שאני אהיה גם בעדו .. תלוי מאוד .בבקשה עזרו להבין למה אני חושבת ככה ! כי פעם אמרתי את זה לאמא שלי והיא רצתה לקחת אותי לפסיכולוג והתביישה שאני הבת שלה ( היא לא דתייה אבל היא מסורתית.. לא שומרת שבת.) ואז אמרתי לה שאני מצטערת ואני לא בטמת חושבת ככה .. אבל אני עדיין בלבי חושבת ככה ! משהו לא בסדר בחשיבה שלי ?? האם הבנתי משהו לא נכון ?