פוחדת ממלכות הכיתה, הן מרביצות לי ומקללות אותי! מה לעשות? הצוות החינוכי בבית הספר מתעלם...

שלום לכולם,

אני כל כך פוחדת מהן. אני פוחדת לצאת להפסקות... אני פוחדת שהן יתחילו לדבר איתי אפילו!!!

אני תלמידה חדשה בבית הספר שלי, לומדת בכיתה ו'. היו לי בעיות חברתיות בבית הספר הקודם, ועברתי לבית ספר שאני לומדת בו השנה.


יש שלוש בנות מרכזיות בכיתה- מלכת הכיתה ושתי השפוטות שלה. אסביר מה הן עושות לי ואתן דוגמאות...

הייתי עם חברות בהפסקה, ישבנו על המדרגות ליד מגרש בית הספר וצפינו בילדים מהכיתה השנייה משחקים כדורגל (היינו ארבע בנות).
פתאום, שלושתן באות... הן התחילו לתת לי מכות חזקות בגב, וניסו להפיל אותי מהמדרגות. בעודי מתחננת שיפסיקו ונאנקת מכאבים, הן צוחקות ואומרות לי "יש לך פרצוף שדורש את זה". הן בעטו בי, ובמשך כמה דקות החזיקו אותי בחוזקה מכווצת על האספלט, בקושי נושמת, עם רגליים וידיים רדומות...
חברות שלי כל כך פחדו ולא הוציאו הגה. אותן בנות מרכזיות עשו את זה סתם כך בלי סיבה.

יש טקס חנוכה. הכיתה שלנו נבחרה להופיע בעירייה, מול מכובדים...
אני יודעת לשיר, והמורה למוסיקה גילתה אותי ולקחה אותי תחת חסותה במלוא מובן המילה (שחרור מלא משיעורים לטובת חזרות פרטיות, למידה של שירים, כל מיני...).

קיבלתי סולו. חודש הסתרתי את זה מהכיתה שלי, מחברות שלי ובמיוחד משלושת הבנות שמאיימות עליי ומעיבות על חיי כמו צל שחור. איכשהו גילו על זה, ועשו עליי עליהום... מול הצוות החינוכי, מול כולם.

שלושת הבנות "האיומות" (נקרא להן ליהי, הוד ואילאיל), סיפרו בהרחבה מול כל השכבה איך הילדים מהבית ספר הקודם שלי סיפרו להן שהיו מתעללים בי כל יום, שהיו מקללים אותי ומכנים אותי בשמות.
הן הפגינו הפגנת כוח עלובה, שלא שווה דבר... בכיתי מול כולם, לא יכולתי לעצור את דמעותיי. הייתי מושא ללעג...
הן צחקו למראה הדמעות שלי, והמשיכו ללעוג לי... הוד אמרה, "בואו נעשה הצבעה. צריך שהסולו הזה יהיה דמוקרטי. מי רוצה שהכל,בה הזאת לא תשיר?".
אף אחד לא הספיק להצביע ואז המנהלת והיועצת הבחינו בנו.
ונחשו מה??? במקום לנסות לתמוך בי ולהרגיע אותי, היועצת והמנהלת אמרו שאני אשמה!!!! הן אמרו שבאף מקום אני לא מסתדרת ושבאף מקום אני לא מצליחה לרכוש חברים, השפילו אותי עד עפר מול כולם... הן המשיכו ואמרו שאני עושה את ההורים שלי חולים בזה שהמצב החברתי שלי ירוד... אף אחד לא היה לצדי. הגעתי הביתה שבורה ומפורקת. כמה ילדים וילדות מהכיתה המקבילה היו לצדי, חיבקו אותי ודאגו לי... אליהם אני יותר מתחברת אבל המנהלת לא מסכימה להעביר אותי כיתה ואפילו אם הייתה אפשרות- הכיתה שלי תרד לחיי בכל רגע נתון...

מה לעשות??? אני מיואשת!!!