איך להפסיק לשנוא את עצמי? אני כל כך שלילית אני תמיד מורידה את עצמי מטה וקשה לי

היי אני נועה, בת 16 מתל אביב. יש לי בעיה מאוד מרכזית בחיים שלי-תקראו ותבינו עד כמה המצב חמור.. אשמח שמי שקרא באת יעזור אפילו רק להגיד דעה כנה באמת כל דבר יעזור לי.. כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם ואני בנאדם מאוד שלילי אני מסתכלת על חצי הכוס הריקה אז בבקשה תעזרו לי לשנות את המצב ולהסתכל על חצי הכוס המלאה כי אני באמת לא יודעת כבר איך! אבל אל תשפטו בבקשה תנסו להבין.. אני לא יודעת מה לעשות.. אמא שלי מאמינה בכישויפים, זה דופק לי את החיים. אין לי מות אם שפויה-אני לא מצליחה להתחבר לילדים. אני בכיתה של סתומים והם קוראים לי מתנשאת ונמאס לי רצח מזה שקשה לי להיות אמיתית עם עצמי.. אני יודעת שאלו לא סיפטומי של גיל ההתבגרות, זהפשוט אני עוברת הרבה קושי בגלל שש לי חוסר בטחון ענק במראה שלי. אני חושבת שכל אחת כמעט יותר יפה ממני.. כאילו אני מרגישה שהתווי פנים שלי לא ממש יפים ושאין לי סימטריה בפרצוף כאילו לחי אחת יותר נפוחה מהשניה. והלסת כאילו צד אחד טיפה יותר מלא מהצד השני. והעיניים שלי אני מרגישה שאחת ממוקמת יותר למטה מהשניה ושבכללי הן קטנות מידיי ויש לי אי סימטריה בשפתיים. ירדו עלי על מראה בעיקר ביסודי כאילו בעיקר על האף ולפני שנה עברתי ניתוח ובתחילה כמן הרבה החמיאו לי והבטחון שלי עלה אבל אחר כך הכל צנח.. הניתוח יצא טוב והכל ובכללי אומרים לי שאני יפה כאילו בנים כן מתחילים איתי ובנים מסתכלים עלי ומחייכים גם כשאני עוברת ברחוב הרבה מסתכלים ולפעמים צופרים וכל מה שעובר לי ראש שם עושים את זה זה ''בטח זה בגלל האיפור'' ואז אני מתחילה עם ההשוואות המפגרות שלי ''אם היא למשל הייתה עושה את זה היא הייתה ניראית פי מאה יותר טוב'' וכאלה..
בבצפר אף אחד לא שם עלי אולי בנים בודדים מהכיתה שלי וברחוב כשאני עוברת יש מלא מבטים והכל אבל בבצפר כאילו יש מבחר ויש הרבה יותר יפות.. אני לא חושבת שאני יפה בכלל כי אני לא מצליחה להסתכל על החיובי שבי. זה בא לידיי ביטוי בשיחות עם אנשים כל מה שעובר לי בראש זה ''אני יפה אנ לא '' כל מיניי כאלה.. קשה לי לדמיין שמישהו שמדבר איתי באמת חושב שאני יפה ולא מסכל על הפגמים שבי.. ויש לי חוסר בטחון מטורף בגלל זה.. אני לא יודעת מה לעשות.. התנשאות זה מנגנון הגנה שלי.. אין לי בדיוק אמא שאני יכולה לסמוך עליה כי אמא שלי חולת נפש, ואבא שלי עם בעיות קשב וריכוז הוא לא יכול להקשיב לבנאדם דקה. ולי קשה כי אני מרגישה שכל אחת יותר יפה ממני אז קשה י לבר עם בנו כי אני מרגישה כאילו הן יותר ממני ועם בנים בשכבה עוד יותר קשה לי כי איכ מה אם הם חושבים שאני מכוערת.. מה אם הם מתכלים על כל הפאקים שלי..
ואני מרגישה שכולם לוקחים אותי כמובן מאליו ומנצים אותי.. ובכללי גם כשאני מנסה להתחבר כאילו מזלזלים ותמיד כשאני אומרת את הדעות שלי מוצאים מקום להסתלבט על זה.. אבל אני יודעת שזה ככה בגלל החוסר בטחון שלי.. כי בנאדם שלא אוהב את עצמו קשה לאהוב אותו.. וגם אם יאהבו אותו הוא לא ירגיש בכך. יש לי תובנות מעניינות על החיים הקטע שלי קשה ליישם אותן כי אני מרגישה שכבר שמעתי הכל ואני לא יודעת איך לאהוב את עצמיי
בקיצור זה ארוך כי רק כשאני חופרת אני מתחילה באמת להיפתח.. ה2-3 שורות הראשונות היו חצי קלאץ' אני אבל אחרכך זה התחיל להיות יותר ויותר אני. בקיצור אני ממש מקווה שתעזרו לי לא תתעלמו אני בוכה כל יום באמת כל יום אין לי חבר אחד יש לי חברה אחת טובה אבל היא אפילו מסננת אותי ובכלל לא באה לכיתה שלי תמיד אני אליה.. קשה לי להתחבר עם אנשים אני לא מצליחה אני כל כך שלילית אני תמיד מורידה את עצמי מטה וקשה לי להאמין בעצמי.. אני ממש חייבת להשתנות ולצבו בטחון ולהפסיק לשנוא את הפנים שלי כי זה דופק לי את החיים! בבקשה אל תתעלמו תשימו את עצמכם בנעליים שלי.. אין לכם מושג כמה זה קשה לחיות ככה!
ממש מעריכה את מי שיעזור לי זה לא מובן מאליו.. זו בעיה ממש קשה...