שלום,
משתפת פה אנונימית כי קשה לי לשתף בזה אנשים שקרובים אליי.
במהלך כל ילדותי סבלתי מהתעללות פיזית ומילולית מצד ההורים שלי, ועל זה אני נוטרת להם טינה עד היום. קשה לי לסלוח להם ובעקבות זה אני גם בקושי חוזרת בסופי שבוע אליהם ומעדיפה להעביר את כל הסוף שבוע אצל בן זוגי שגר באותה עיר כמוהם או בדירה שלי ליד האוניברסיטה שבה אני לומדת.
רגע שאני מאוד זוכרת עד היום למשל זה כשהייתי בת 10-9 בערך ויצאתי לשחק עם חברים ופתאום עברה לי בראש מחשבה תמימה של ילדים, "איזה כיף, אמא ואבא לא הרביצו לי היום", המחשבה הזאת חזרה אליי בתקופה האחרונה והיא עוברת לי בראש כל פעם לפני שאני הולכת לבקר אותם וככה הכעס שלי כלפיהם רק גדל.
מיותר לציין שבעקבות ההתעללות בבית הייתי ילדה מופנמת בצורה חריגה לשאר הילדים בכיתה והיה לי קשה עד גיל הצבא בערך ליצור קשרים עם אנשים, להעז להביע את דעתי, להרים יד בכיתה ואפילו בהרצאות באוניברסיטה או להיות חלק ממשי משיחה בסיטואציה חברתית ולא רק להקשיב ולשתוק. בתקופת הצבא ואחריה (בעצם כשיצאתי מהבית והכרתי את בן זוגי הנוכחי) למדתי ליצור קשרים, להבין שמותר לי להגיד "לא" ולעמוד על שלי. אני עד היום סובלת מדימוי עצמי נמוך ולא תמיד מאמינה שגם לי מגיע להצליח בחיים (כי תמיד רמסו אותי ואמרו לי שאני חוצפנית/לשתוק/לא להפריע ולרצות את כולם), גם מערכת היחסים הקודמת שלי היתה לא טובה לי, מתעללת נפשית ומקטינה ואני מצטערת עליה מאוד.
השאלה היא איך משחררים? איך אפשר לסלוח על כזה דבר?
סך הכל הם אנשים טובים ואני אפילו מרחמת עליהם (כי חיינו תמיד יחסית במחסור והם עבדו בנקיון ובמפעלים כדי לפרנס אותי ואת האחים שלי).
אבל מה אני יכולה לעשות כדי לקדם את עצמי? אני שמה לב שהשלהות של הילדות העלובה שלי משפיעות עד היום.. תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025