אני לא צוחקת בכלל. הכל סיפור אמיתי הלי קמצוץ של דמיון. אני באתי כדי לפרוק ולבקש עזרה...
אז ככה. אני מתבגרת..
מאז שאני בת ארבע (משהו כזה) היה לאמא שלי חבר והןא היה לי כמו אבא(אבא שלי בחר לנטוש אותי ואת אחי. כבר לא אכפת ךי מזה ועוד מעט תבינו למה.). שינה לי את כל השקפת העולם. לימד אותי דברים על החיים וניהל איתי שיחות עומק. אני דיי בוגרת לגילי ככה שהוא גם היה מבין אותי והיינו מדברים על כל נושא כמעט (מלבד מיניות וכל זה, על זה לא היינו מדברים.) והוא לימד אותי על חמלה, על היגיון בריא, על כל הערכים החשובים שקיימים. היה לנו קשר מאוד מיוחד ואוהב. מאוד. הוא היה החבר הכי טוב שלי בעולם. אני לא יכולה לתאר כמה. הוא היה חלק ממני. הוא ואמא שלי נפרדו ואז הייתי איתו עוד בקשר חודש חודשיים. ואז בלי סיבה מוסברת ניתקתי איתו קשר לא בכוונה. באמת שלא. משהו כמו חצי שנה. ןאז באוגוסט האחרון הייתי עם סבא וסבתא שלי בדרך הבייתה. אמא שלי התקשרה לטלפון של סבא שלי שהיה מחובר לאוטו ככה שאפשר לשמוע באוטו את השיחה. אמא שלי התקשרה בוכה ובוכה.. אני לא רגילה לשמוע אותה ככה.. ואז שאלו אותה מה קרה ואז היא אמרה: " (השם של החבר) התאבד.." והיא המשיכה לבכות ולבכות... סבא שלי נסע אליה לעבודה ואמרו שהיא הלכה ללוייה שלו. הייתי עם דלקת גרון וגם אמרו לי שאני צעירה מדיי בשביל לוויה ככה שלא הלכתי. גם פחדתי. בגלל זה לא הלכתי לשבעה. זה היה הקיץ הכי גרוע בחיי. זה לא עוזב אותי לרגע! אנמ לא מצליחה שלא לחשוב עליו כל רגע ולהיזכר ברגעים שלנו. העצובים, המאושרים, המפתיעים, הבנאליים, המשעממים, הרגילים.. אני בוכה כל הזמן. אני לא מצליחה להתגבר על זה... אני גם לא אתגבר כנראה. אני רוצה כלכך לפגוש אותו! אני לא יכולה. אני לא יכולה לחשוב שהוא ישאר בן 43 לנצח. זה בלתי נתפס. אני כותבץ את זה עם דמעות. אני צריכה תמיכה. אם אתם מכירים קבוצת תמיכה באזור חיפה והקריות אני אשמח שתכתבו לי. תודה על תשומת הלב והזמן שהקדשתם לי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025