חבר שלי לא סיפר לי שהיה לו אח בן 6 שהיה מוגבל שכלית ופיזית ונפטר, בצדק?

אני וחבר שלי יוצאים במשך שנה.
בכל שנה הבית ספר שלנו מארגן הפנינג לילדים עם צרכים מיוחדים .
אני ממש אוהבת את היום הזה , הוא יום מיוחד בעיניי, ומבחינתי הילדים האלו הם ילדים רגילים לכל דבר .
ההפנינג היה כיף,נהיניתי כל כך עם הילדים האלו, חבר שלי היה לצידי ושיחק איתם אך בעיניו היה מבט עצוב ומרוחק ...
הנחתי שאולי עצוב לו לראות את הילדים האלו ושהוא לא רגיל.
רגע לפני שהילדים התפזרו , הסייעת ניגשה אליו ואמרה לו שהם הקימו פינת זיכרון לאחיו.
לא הבנתי במה מדובר .
חבר שלי הסתכל בי בחשש אמר לה תודה והלך.
בלילה הירהרתי במה שהסייעת אמרה והחלטתי להתקשר אליו .
הוא לא ענה לי , התקשרתי עוד פעמיים ושהוא לא ענה ויתרתי .
מסתבר שגם יום למחרת הוא לא הגיע .
התחלתי לאכול סרטים שאולי פגעתי בו או עשיתי משהו לא בסדר.
אחרי בית הספר הלכתי אליו הביתה והוא פתח לי , הוא נראה על סף קריסה
הוא לא חיכה אפילו שאשאל, הוא החליט לספר הכל .
הוא סיפר שהיה לו אח בן 6 והוא היה מוגבל שכלית ופיזית , שנה אחר כך הוא נפטר.
הייתי מזועזעת . מעולם לא ידעתי שיש לן צד כזה.
שאלתי אותו למה הוא לא סיפר לי והוא אמר שקשה לו לשתף את זה ושאולי יהיה לי קשה לקבל את זה.
בכל מקרה ניחמתי אותו ואת האמת, שקיבלתי את זה די יפה.
אתמול יצא לי לדבר עם ילדה אחת מהכיתה והגענו לדבר על חבר שלי .
מסתבר שהיא ידעה שיש לו אח שנפטר.
למה לעזאזל היא ידעה את זה לפניי?
אני ממש כועסת . לי קשה לו לספר אבל לילדה מהכיתה כן? זה מוצדק בכלל? אני מתלבטת עם להיפרד ממנו. מה לעשות?