אני חושבת להפסיק להגדיר עצמי כפמינטסית, מתוך בושה מהתונעה. מה לעשות?

במשך רוב הנעורים ותקופה הצעירה הגדרתי את עצמי כפמיניסטית. אני מאמינה בכך שכל זכות של אישה שווה לזכות של גבר ושאין סיבה אובייקטיבית לכך שיהיו פערים בשכר או ביחס חברתי. אני ממש לא מאמינה שאפליות כלפי גברים עוזרות איכשהו למעמד האישה ואני מאוד נגד החלטות חד צדדיות כמו משמרות ילדים, ביטוח לאומי ועוד.

אני פעילה במספר קבוצות של פמיניסטיות בפייסבוק (בעבר הייתי בפורומים, אבל הם צונחים לאחרונה). ואני כאדם שיווני אובייקטיבי לא מסוגלת שלא לראות את הדידור של הדיונים והשנאה כל ההאשמות. אני פשוט רואה בכעס מלא פוסטים זועמים נגד "כל הגברים". כל מיני טענות מפרכות שמוצגים כעובדות. לדוגמה איזה תמונה שבה אישה מלמדת בחורה ואומרת "זכרי, גברים האם אלו שמטרידים נשים" כאילו שזה האופציה היחידה בעולם (ואין אישה מטרידה גבר, גבר-גבר, אישה-אישה וכדומה), ותוגבה של גבר בדיון "מה אתם רוצות? בחיים לא הטרדתי מישהי" ואז תגובות נגד הגבר כמו "תעיפו מפה את הטרול!", "תמיד 99% עושים שם רע לכל היתר". או תמונה דוחה בטירוף שמראה סוכריות וכיתוב "לא כל הגברים רעים? 10% מהסוכריות מורעלות. נראה אותך לקוחת אחת.". התמונה קיבלה 1000 לייקים ופרצופים צוחקים. ושלא נדבר על עמוד עם מלא צילומי מפשעות גבריות (בטח בא לי מדי פעם לראות פיסוק רגליים סקסי. כן הא).

בן זוגי כבר די הרבה זמן אומר לי ואני כבר די מסכימה איתו שפמיניזם מתמקד באישה ועושה זהות בין המונחים "זכויות האישה" ו"שיווין מגדרי" שלא בצדק. בהתחלה לא רציתי להסכים והוא הציע לי ניסוי: הוא ואני נכתוב תגובה זהה באותה הקבוצה (תוגבה שניסוחנו ביחד ושלא מסכימה עם הכותבת). התגובה שלו נמחקה אחרי 10 דקות והוא נחסם מהקבוצה. התגובה שלי קיבלה 22 לייקים... הוא פירש את זה כ"גבר צריך לשמור על שקט כשנשים מדברות".
אני כבר כל כך לא מרגישה מתחברת לאותה התנועה. אני לא יודעת מי אני. בעבר אמרתי לעצמי שאני פמיניסטית וכל אלו הן סתם מסתירות את הכעס שלהם מאחורי מילים שלא שלהן. אבל ככל שאני יותר זמן בזה, אני מבינה שאני החורגת מהזרם ולא הן. הן זה הזרם המרכזי.
מה לעשות? לאחרונה אני טיפה מתקשה להגיד שאני פמיניסטית כי אני מבינה את התגובה השלישית שזה יעורר. נראה לי אני לא אחת מהן כבר. זה יותר לשפוך את הלב מאשר שאלה בפני עצמה, אתן מבינות.