קשה לי לעזוב אותה כל יום כשאני הולכת לבית הספר ואני חרדתית כל פעם שהיא יוצאת החוצה

היי, אני סופי ואני בת 14 וחצי. אם הבנתם מכותרת השאלה, יש לי חתולה צעירה בת חצי שנה שאני מאוד חרדתית בכל מה שקשור אליה. אני אתחיל בתחילת הסיפור- בחודש ספטמבר אני ומשפחתי מצאנו 2 גורי חתולים מתוקים (בן ובת) באותו יום במקומות שונים בעיר שלנו. לאחר שווידאו באמת שאת הגורים האלו נטשו ושאנחנו לא גורמים עוול לאמא החתולה שלהם בזה שאנחנו מאמתים אותם אימצנו את שנייהם והענקנו להם בית חם שאוהב אותם ודאגנו להם להכל. החתולים היו יוצאים ונכנסים לבית מתי שהיו רוצים (יש לנו מרפסת שדרכה יורדים למטה לגינה ולרחוב ודרך חלון בין המרפסת לחלון הם היו יוצאים ונכנסים) ובדרך כלל בלילות הם היו ישנים בחוץ חוץ ממתי שרצו להישאר בבית ואז הם היו ישנים בחדר שלי כשהדלת של החדר הייתה סגורה כי אבא שלי לא אוהב כל כך חתולים. לפני חודש שנייהם ישנו בחוץ ובבוקר למחרת מצאנו את החתול הבן בארגז חול בלי כוח לקום, בהתחלה היינו בטוחים שהוא חולה כי הוא בקושי עמד וסירב לאכול ואז לקחנו אותו לווטרינר וגילינו שהוא עבר תאונת דרכים ונשבר לו האגן, נקרעה לו שלפוחית השתן ועוד כל מיני סיבוכים שנגרמו לו ובלילה של אותו היום הוא מת מפצעיו. כל המשפחה בכתה שבוע שלם ולפעמים עד עכשיו חלקנו בוכים, וכל פעם שאומרים מילה שהשם שלו מופיע בתוכה הלב שלי נשבר מבפנים. היום יחסית התאוששתי מזה אבל עדיין קשה לי קצת אבל החיים צריכים להמשיך. החתולה שנשארה לנו ישנה איתי כמעט כל יום בחדר ויוצאת ונכנסת מתי שהיא רוצה, ופה מתחילה הבעייה. כל פעם שהיא יוצאת החוצה (לבקשתה, היא מתחילה ליילל לייד החלון כדי שנפתח אותו והיא תוכל לצאת) אני ישר נלחצת ובודקת כל הזמן מה איתה. אני יודעת שזה לא בריא, אבל אני מפחדת שירה לה מה שקרה לחתול השני. כל יום כשאני יוצאת לבית ספר היא עוקבת אחריי לרחוב ומתחילה לרוץ ולפעמים היא פשוט נעמדת בכביש, וכל פעם אני נלחצת בטירוף ומעלה אותה הביתה וגורמת לה להיות עסוקה במשחק או משהו והולכת מהר לבית הספר בלי שהיא שמה לב ואני איחרתי הרבה לבית ספר בזמן האחרון בגלל זה. לנעול אותה כל היום בבית זאת לא אפשרות כי היא לא אוהבת להיות לבד בבית ונהיית מדוכאת שהיא לא יוצאת החוצה, לנעול אותה גם כשאנחנו בבית זה עוול בשבילה ובחוץ היא כבר נפצעה ואני רואה עלייה פציעות מחיות ואני גם מפחדת שתידרס. מה אני יכולה לעשות איתה? תודה לכל מי שקרא עד עכשיו והקדיש מתשומת ליבו