אני מרגיש כאילו אני אפס אבל אני אפילו לא בטוח שאני אחד כזה

אז ככה, מאז שאני זוכר את עצמי הייתי די שונה. בכיתה א' לרוב הייתי יושב באיזה שהוא מקום לבד עם המחשבות שלי ולעיתים משחק בשביל לנסות להתחבר דבר שלא עבד. נקפוץ כמה שנים קדימה עד לכיתה ז' עד הכיתה הזאתי אני די הרגשתי בודד בלי חברים, דבר שדי הקשה עליי. בכיתה ו' או ז' הסתבכתי עם כמה ערסים למצב של מכות ונוצר בלאגן שלם אחרי זה. שנה אחרי המקרה אפילו אותם ילדים מצאו אותי הפילו אותי לריצפה והתחילו לבעוט בי. כמובן שאחרי זה לא יצאתי מהבית איזה כמה שבועות. באותה תקופה גם סבא שלי נפטר וסבתא שלי הייתה מאוד חולה וגם לא הייתי יכול לספר לה מה קרה בגלל שהיא הייתה חולה מה שגרם לי אי נעימות טיפה. למרות שלא יצאתי מהבית ראיתי סרטונים ביוטיוב של כל מיני ערוצים. כאלה שמשחקים במחשב ועד כאלה שמלמדים אומניות לחימה. ובעצם בזכות מה שקרה מצאתי ספורט שאני מתחבר אליו דבר שלא קרה עד אז שהיה איגרוף תאילנדי. בעקבות הסרטונים שראיתי וזה שלמדתי אומניות לחימה הבנתי שהמצב החברתי שלי תלוי בי והתחלתי לעשות הכל בכדי לשנות אותו. התחלתי לצאת, להעמיד אותי במצבים מביכים בכוונה בשביל לחזק את הביטחון העצמי שלי ואפילו ניסיתי לדבר עם בנות. אחרי זה כשהגעתי לכיתה ט' כל מה שלמדתי עזר לי ונהייתי מאוד פופלרי והתחברתי לשכבה עצומה של 500 ילדים אני מאוד שמחתי שהשתנתי לטובה במצב החברתי שלי והביטחון העצמי שלי. בכיתה י' בקושי יצאתי מהבית ודי זרקתי את הלימודים, למרות שנהניתי ופגשתי אנשים חדשים באותה שנה עדיין היה קושי מסוים. עכשיומה שקרה השנה זה שכל הכיתות השתנו והגעתי לכיתה חדשה עם רוב גדול של ילדים שאני מכיר לפחות באופן שטחי, ותאמת די שמחתי שזה קרה כי בשנים האחרונות אני אוהב שינויים ולצאת מאזור הנוחות שלי. אבל קרה מצב שלא כל כך יצאתי מאזור הנוחות שלי בסופו של דבר ולא כל כך התחברתי לכיתה. זה הגיע למצב שאני נמצא באיזה כיסא בשקט לא אומר מילה ותאמת אני מרגיש כמו מסכן ולא קשור.שכחתי להגיד שבכיתה ט הייתי בכושר מעולה למרות שבי' הכושר טיפה ירד ועכשיו הפסקתי לעשות ספורט כמעט לחלוטין. בשבוע שבועיים האחרונים החלטתי שאני הולך לנסות לשנות את המצב. אבל אז פתאום בא אליי מן תחושה שאני פשוט אפס, שאין לי ממש מה לעשות,שתאמת די נדפקתי. בנוסף לכל הדברים הייתי במלחמה נמשכת לא לרדת ל4 יחל מתמטיקה עם שבועיים רצופים של לימודים ושיעורים פרטיים ובסופו של דבר התברר שזה לא עבד כל כך כי בכל זאת הורידו אותי. גם הפסקתי לעשות ספורט כמו שאמרתי ואני אוכל רק זבל ואם כל זה לא מספיק אני מרגיש לפעמים כאילו כולם שמים עליי זין. למרות שאני כל הזמן מנסה לעודד את חברים שלי במצבים קשים ואם קורה משהו אני בלי לחשוב פעמיים מנסה לעזור להם כמה שצריך ותאמת זה נראה כאילו אני לא קיים לאף אחד בכלל. גם יש לי איזה חברים שכשאני מנסה לדבר איתם לצאת ולנסות להתחיל עם בנות ישר הם מורידים אותי ותאמת לאחד החברים שלי היה איזה קטע שנהרס ומאז זה הוא נהיה די גועל נפש של בנאדם בגלל החוסר ביטחון שלו והוא מנסה להוריד את כולם והוא תקוע בתחת של עצמו. זה פחות או יותר כל הבעיות שלי. אני עכשיו נמצא במצב שאני לא יודע מה לעשות כשאני מרגיש שאף אחד לא יכול לתת לי עזרה או שאף אחד לא נותן לי את התשובות שאני מחפש. לפעמים אני חושב פשוט לגמור את הכל ואז אני רואה איזה 200 סיבות למה לא לעשות את זה. כל העניין הזה בא והולך לפעמים אני בכלל לא מרגיש ככה ואני בטוח שכולם חברים שלי, ואז פתאום אני קולט איזה משהו שגורם לי לחשוב אחרת. תאמת אני לא יודע מה לעשות עכשיו. אני רוצה לעזור לעצמי ולצאת מהמצב הזה אבל אני לא רוצה את זה מספיק ואין לי מושג איך לגרום לעצמי לרצות את זה יותר.