יוצא מהחברה החרדית וחושש מהעתיד

הסיפור שלי קצת מסובך וארוך אבל שווה לקרוא-תגלו דברים חדשים.

נולדתי למשפחה חרדית להורים חרדים. כמו שמצופה מכל חרדי קלאסי ההורים שלחו אותי לתלמוד תורה {כינוי לבית ספר חרדי} גם האחים הלכו כמצופה לכל המקומות החרדיים. לאחר ה"תלמוד תורה" המשכתי לישיבה קטנה {14-17} ואחר כך לישיבה גדולה הישיבות היו מהכי טובות שקיימות בחברה החרדית כיום.

כבר מהישיבה קטנה התחלתי לחוש שאני לא מתחבר לשום דבר מאורח החיים החרדי כדי שתבינו אני אסביר בקצרה--אורח החיים החרדי מבוסס על הנהגה של רבנים שכולם אמורים לעשות מה שהם אומרים. הדוגמא הבולטת--פלאפונים כשרים.

בחברה החרדית אסור שיהיה לך פלאפון רגיל כמו אייפון וכו' אלא פלאפון שחתום בחותמת מיוחדת של "ועדת הרבנים" שמאשרת שאין בפלאפון אפשרות לאינטרנט "רחמנא ליצלן". בנוסף קו המחשבה החרדי הנו שלא חוגגים נניח ביום העצמאות כי "המדינה הנה חילונית" ולא משנה להם בכלל שכל התקציב שלהם מבוסס על המדינה.
בחברה החרדית ישנם קודים ללבוש--רק שחור לבן עם כובע וחליפה.
ישנם קודים בתוך החברה למי יכול להתחתן עם מי ספרדי עם ספרדי אשכנזי עם אשכנזי וכדומה.
השאיפה לחיים חייבת להיות--ללמוד תורה כל החיים ושרק האישה מפרנסת את הבית.
כלומר לגבר אסור לחשוב על אפשרות שהוא יפרנס, הוא לומד תורה כל היום ואשתו מפרנסת.
ואני יכול להביא עוד מלא סייגים וגדרים אבל לא רוצה להלאות אתכם.

בכל מקרה לא התחברתי לכלום מהדברים הללו, אני טיפוס שאוהב את המדינה שאני חי בה, מתכוון לעבוד בחיים, ולא סובל הכתבות מטופשות עם איזה פלאפון מותר להיות או עם איזה לבוש להסתובב.

כמו שרשמתי זה התחיל מהישיבה קטנה ונמשך לתוך הישיבה גדולה שהיא אחת מהטובות ביותר כיום.

התהליך היה מורכב, היו הרבה שיחות נפש עם חברים מהישיבה שאתה פשוט קולט שכולם נמצאים בתוך מבוי שאין אפשרות כל כך לצאת ממנו.
הרבה מסכימים שם בתוך תוכם עם מה שאני אומר אבל האינסטינקט הטבעי של כל בחור חרדי היא ישר להפריך טענות שסותרות את מהות החרדיות ולשכנע אותך ותוך כדי את עצמו בכל הכוח שהדרך החרדית היא הנכונה. וכל זאת מסיבה פשוטה--הרבנים החרדיים נחשבים ל"מקור השראה" ואם הם חושבים שזו הדרך חייב להיות כך וגם אם זה לא ברור כך בשכל עדיין מוכרח להיות שזו הדרך.

ולמה אני כותב שזה כמו מבוי?! מסיבה פשוטה. אי אפשר לשנות. אם מישהו יוצא מהישיבה ללמוד מקצוע הוא מוגדר מיידית "נושר" הופך לסוג ב' יקבל "שידוך" פחות טוב ויהיה לו נס גדול אם הוריו לא יעיפו אותו מהבית.

לאט לאט הגעתי למסקנה ברורה--אין סיכוי שאני יכול להמשיך בצורה כזאת.
וכדי להסביר זאת אני יכנס לעוד "תקנון" בחברה החרדית והיא- שידוכים מתחילים בגיל 20-21 וצורת השידוך הינה 4-6 פגישות וחתונה!! אתם קולטים? בערך שבוע-שבועיים מרגע שהבחור מכיר את הבחורה עד רגע החתונה.
עכשיו שתדעו, זה בחברה החרדית "הקלאסית" אל תחשבו לרגע שאני מדבר על חרדים קיצוניים ממש לא!!! זה החברה החרדית הקלאסית ו"המתונה".

פה הייתה בעייה גדולה. למה שאני אקח בחורה לכל החיים תוך שבוע וחצי שעד לפני רגע לא הכרתי אותה?!

איך אני אמור להכיר בחורה שעוד לא הייתי איתה בבית אפילו יום?

הרי אין ספק שכשבחורה מגיעה לפגישה {שהיא בערך 2-3 שעות} היא תתנהג הכי יפה שאפשר ובעצם לא תכיר אותה בחיים האמיתיים. אגב, כנ"ל כלפי הבחור.

ומעל הכל, איך אני אקח בחורה שרוצה שאני ישב ואלמד בעוד שאני לא מתכוון לעשות זאת?

איך אני אקח בחורה שמגיעה מבית חרדי שמושתת על ציות לרבנים בעוד שאיני כזה.

תבואו ותשאלו לגבי כך שתוך שבוע- שבועיים מתחתנים, אז איך הגירושין בציבור החרדי כל כך נמוכים בעוד שבחברה הכללית פי כמה וכמה.

והתשובה, אתם צודקים! בחברה החרדית אחוזי גירושין נמוכים מאוד מסיבה אחת בלבד! סטיגמה שלילית מי שגרוש הופך לסוג ג', בעוד בחברה הכללית זה לא קיים.
נקודה נוספת שמוסיפה לסיבוך היא--ילדים בגילאי חתונה. אם הוריהם גרושים הם, כן קראתם נכון הם, הילדים הופכים לסוג ב' "ילדי גרושים" שבד"כ יקבלו משהו דומה.

אני לא אכנס לרגע ששבר אותי סופית ובו החלטתי--אני עוזב את הישיבה.

זה היה רגע לא פשוט בעיקר מצד ההורים ומצד המשפחה המורחבת שלא הבינו איך יכול להיות שאני לא מקבל את "התלם המקובל" הרי זה מה שכולם עושים..כולם מתחתנים בצורה כזאת, כולם הולכים ללמוד, כולם מקשיבים לרבנים. איך יכול להיות?

עכשיו אל תבינו לא נכון, לא החלטתי להפוך לחילוני אלא החלטתי שאורח החיים הדתי לדוגמא מתאים לי הרבה יותר. לקיים מה שצריך ועם זאת לעבוד, להכיר בחורה בצורה נורמלית כמה חודשים ואז לשקול להתחתן, טלוויזיה בבית וכדומה.

ועוד משהו, אני לא "פושטק" או "פרחח" אלא אחד שעשה זאת מתוך מחשבה מרובה על החיים ועל הדרך בה ארצה לראות את ילדיי הולכים.

דבר זה נדיר במיוחד בחברה החרדית. שכן, כמעט ואין כאלו שהחליטו שמתאים להם להיות "דתיים" במקרה הכי גרוע הופכים להיות "חרדי מודרני" מושג השנוא עליי מאוד שכן אם אינך חרדי ואתה רוצה בביתך טלוויזיה, אתה מתכוון לעבוד וכו' אז מה ההבדל בינך לבין דתי? ומאיזו סיבה לא תעשה לדוגמא צבא?

אני לא אלאה אתכם בדיבורים, רק אומר שכשיצאתי "לעולם האמיתי" הבנתי מהר מאוד שכדי לעבוד צריך תעודה ובשביל תעודה צריך ללמוד מקצוע, ובשביל מקצוע צריך להתחיל מהבסיס--מתמטיקה, אנגלית וכו'. שכל אלו לא מלמדים כלל בחברה החרדית מחשש שיהיה אפשר "חס וחלילה לעבוד ולא ללמוד".

כך יצא שהלכתי לאוניברסיטה מהטובות כיום ובגלל שתודה לאל יש כישורים קיבלו אותי לאוניברסיטה והתחלתי להשלים פערים..


נגיע לשורת השאלה--החשש מהעתיד.

מכיוון שעד גיל 21 חייתי בתוך חברה חרדית ולא הייתה לי אינטראקציה עם בנות,
איך אני מוצא בתור דתי בחורה? למה שמישהי דתית תרצה "חרדי לשעבר" ולא דתי כמוה? ויותר מזה, איפה אני מוצא אותה? בתור חרדי יש "שדכניות" ובתור דתי צריך להכיר לבד. איך אני עושה זאת?

ושאלת השאלות, כמו שרשמתי אני אוהב את המדינה שאני חי בה ולא יהיה אכפת לי לעשות צבא למרות שהבנתי שזה קצת קשה.
אבל איך אני אלך לצבא אם אני כרגע משלים ים חומר שפספסתי בגלל שהמוסדות החרדיים לא לימדו כלום מזה.
ובהקשר לשאלה האחרונה, בנות דתיות רוצות אחד שעשה צבא. מה עושים.

דבר נוסף, הדודים והקרובים החליטו לנתק קשר בגלל "ההחלטה הנוראית להפוך לדתי" מה עושים עם זה.

קיצרתי ה-מ-ו-ן על הדרך הקשה של לצאת מהחברה הזאת שבמידה מסוימת זה כמו כת.זה אומר להפסיד חברים קרובים, יחס אוהב מהמשפחה, הרמות גבה ברחוב וכו'.

תודה למי שקרא עד כאן. כמו שכתבתי זה סיפור לא פשוט. ואשמח לעצות נבונות מהקוראים.