כנראה שלא
אז הסיפור מתחיל ככה,
מסיבות רפואיות/נפשיות כאלה ואחרות לא היו מוכנים לגייס אותי לצבא. ניסיתי להתנדב לצבא, וגם בזה לא היו מוכנים לקבל אותי.
ידעתי שלא אוכל להתגייס בגלל המצב שלי, אבל הייתי בטוח שיתנו לי להתנדב, וממש רציתי.
יש לי מעט מאוד חברים, ואני יודע שהקשר בנינו לא ישמר כשאסיים את הבית ספר.
רציתי מאוד להועיל לצבא בהתנדבות, אבל יותר מכל רציתי להתנדב כי יכולתי להכיר שם אנשים במצבים דומים לי, ושם לפתח חברויות.
הפחד שלי הוא שלא תהיה לי עוד הזדמנות להכיר אנשים חדשים.
אני כבר יודע בוודאות איפה אעבוד בעתיד (לא אכנס לאיך או איפה), אבל כמעט כולם שם אנשים מבוגרים. אני אהיה הצעיר היחידי שם.
יש גם את האפשרות של ללכת לשירות לאומי. אבל מפחיד אותי שם. לעומת התנדבות, אין לי מושג לאיזה סוג של אנשים לצפות. יש שם הרבה שניסו להשתמט בגלל אידאולוגיות וכאלה, לא? (אין לי שמץ של מושג, בבקשה תתקנו אותי אם אני טועה).
לאחר מכן יש את האפשרות של הלימודים באוניברסיטה. אם לא אתגייס, אלך ישר ללמוד בגיל 18 אני מניח. ואז הרוב מוחלט של האנשים שם יהיו מבוגרים ממני, ולא כל כך אוכל ליצור קשרים עם אנשים בגילי.
חשוב לי מאוד שהאנשים שאצור עם אנשים בגילי. אני סתם מספר לעצמי סיפורים? יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות להכיר אנשים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025