ניסיתי לעשות שינוי חיובי בחיים ויצא ההפך, איך לתקן?

אני מודאג ממה שניהיה ממני .. מה שאכתוב אולי קצת ערוך אבל אני מבקש מי שיכל לקרוא ולייעץ זה יעזור לי מאוד.
נתחיל עם קצת רקע , כמו שציינתי אני בן 26 את 9 שנים האחרונות העברתי בבילויים סטלות חברים מערכות יחסים טייולים בעולם .
בבית הספר הייתי תלמיד גרוע לא הייתי משקיע ובקושי הייתי מגיע בכלל
בכל זאת יש לי 12 שנות לימוד ותעודת בגרות מלאה 24 יחידות.
תמיד אמרו לי שאני חריף מלא פונטניצאל ושזה פשוט מעצבן שאני לא עושה איתו כלום
(אני מבין הרבה במחשבים , טלפונים )

חזרתי לפני שנה מטיול שני גדול בעולם.
הייתי שמח אנרגטי ומלא מוטיבציה והחלטתי שאני עושה שינוי גדול וניהיה אדם יותר רציני .
התחלתי בלהפסיק לעשן אחרי כמעט עשור (גראס).. חשבתי שאם אני ישנה את ההרגל הכי מגונה שלי הכל קטן עלי.
חודשיים אחרי שהפסקתי לעשן החלטתי ללכת לכיוון תואר במדעי המחשב
נרשמתי לפסיכומטרי , ופתאום שם התחלתי להבין שאני לא אותו בן אדם אבל השינוי הוא לרעה .
פתאום נהייתי בישן , מאוד סגור ורציני שמתי לב שאני מתבייש לאכול ליד אנשים ??
נהייתי חרדתי הייתי מאוד בלחץ מהלימודים וכל הזמן השוותי את עצמי לאחרים
סגרתי את עצמי בבית מהלחץ שאני לא טוב במתטיקה ולא צברתי נסיון בכלום בחיים והשעון מתקתק אני כבר בן 26 , הייתי למוד 10 שעות כל יום רק מתוך לחץ וסתם מעמיס על עצמי בלי ששום דבר טוב יצא מזה ..
שמתי לב שניהייתה לי נשירה מרובה משיער .. אומנם אני לא מקריח אבל בכל זאת המון שיערות נושרות כניראה מלחץ ..
שמתי לב שאני מבודד את עצמי מהחברה ושאני אוהב לישון כאילו יותר טוב לי שאני ישן ואני קם עם תחושבת מועקה חזקה כל בוקר

בקיצור פרשתי מהפסיכומטרי כי לא יכולתי להתמודד עם הלחץ דבר שגרם לי לעוד יותר אכזבה ודיכאון
אכזבה מעצמי וגם שאכזבתי את ההורים שלי את בת זוגתי (שהיא הדבר הטוב היחידי שיש לי בחיים)

הביטחון עצמי שלי צנח בצורה קיצונית עדיין כמעט לא יוצא מהבית לא עובד
הולך לראיונות עבודה ומשקר שיש לי ניסיון מקצועי (למרות שאני באמת מבין במחשבים אבל אין לי ניסיון תעסוקתי)
ולא הולך שמים לב שאני חסר ביטחון ומתבייש

אני מרגיש שהמוח שלי נאטם אני לא מצליח לחשוב ברור אני לא מצליח להתנסח טוב כמו בעבר איבדתי את החדות אין לי נושאי שיחה לדבר עליהם

זה משפיע לי על הזוגיות יש לי חברה שנתיים והכל היה ורוד אצלנו בעבר היא אוהבת אותי מאוד ואני אותה אבל אין לי מושג איך היא סובלת אותי ככה אני מפחד לאבד אותה .. פעם היא הייתה הרבה יותר שמחה ואסטרטיבית באופי שלה היא אישה מאוד חזקה! ומאז שאני אבוד היא גם איבדה את שמחת החיים והיא גם מאוד מבולבלת ולא החלטתית ממש כואב לי עליה . אני שונא את עצמי עוד יותר שאני לא מעניק לה את הביטחון כמו בעבר

כבר שנה אני ככה מאז שהפסקתי לעשן . גם המשפחה שלה וגם שלי שמו לב שמשהו לא בסדר איתי .
אני עירני לעצמי ומנסה להוציא את עצמי מהמצב אז אני יוצא נפגש עם חברים ואז שוב אני מרגיש מאוד מוזר מרגיש מבוייש מדבר לא חד רק שאני מתחיל לשתות אלכוהול אני משתחרר וחוזר הכי קרוב למה שהייתי פעם.

חשוב לי לציין שלא הייתי ככה מעולם ההפך הייתי מאוד חברתי שנון מלא ביטחון.. אין לי עבר נפשי ואני אובד עצות בסך הכל ניסיתי לעשות שינוי טוב ויצא ההפך אני אשמח אם למישהו משהו להגיד לכוון לייעץ .