פרידה לאחר זוגיות ארוכה ומגורים משותפים והאבל לא נגמר...

היינו ביחד שנה וגרנו ביחד יותר מחצי שנה עד שזה נגמר לא מזמן (כמעט חודשיים). הייתי במקום שהיה לי מאוד רע בחיים מבחינת הלימודים והעבודה והמצב הכלכלי והלחץ שנגרם לי מכך גרם לזה שאשליך הכל עליה והיא אכלה הרבה חרא. לא הייתי שם כמו שהייתי צריך ורק הייתי מתוסכל כל הזמן והפסקתי לתת לה יחס בסיסי כמו שבן זוג אמור לעשות. בתקופה שגרנו ביחד היא הייתה מתלוננת ואומרת לי שרע לה ושהיא מתפללת שאשתנה כסר כי בסוף היא תלך ולא תחזור, ואני הייתי אטום ולא הבנתי ותמיד ניסיתי לברוח מהשיחות האלה כי לא יכלתי לשמוע אותן. ביום שעזבנו את הדירה ובעקבות זה באה הפרידה (באותו יום) קיבלתי את הסטירה הכי חזקה שקיבלתי בחיי והבנתי את גודל הטעות. היא מבחינתה הבינה שזה הולך לשם וכבר עיכלה את הפרידה בתקופה האחרונה שלפני עזיבת הדירה. ניסיתי בתקופה הראשונית לדבר איתה ולשכנע אותה לחזור אליי אבל מבחינתה זה כבר היה גמור. חשבתי עם עצמי על למה התנהגתי ככה והגעתי למסקנה שאני צריך לעשות שינויים בחיים שלי מכל הבחינות כדי שאוכל באמת להיות מאושר גם בלי קשר אליה, מבחינת הלימודים והעבודה והמצב הכלכלי. ידעתי שאם לא אעשה את השינויים האלה אז אין סיכוי?שהיא תחזור לאותה מיטה חולה שבה לא היה לה טוב, וגם אם היא תחזור אז אני נמצא בדיוק באותה משבצת בחיים שלי והמצב יחזור לעצמו מהר מאוד והיא שוב תסבול. היא עשתה כבר מספר צעדים שבחורות עושות כדי להבטיח לעצמן שהן לא יחזרו לגבר שלהן כמו לספר לכמה שיותר אנשים על הפרידה ולשנות תמונות בפייסבוק ובוואצאפ ועוד דברים כאלה. אני מקווה שעוד מעט אסגור עוד דבר אחד שאני צריך לשנות בחיים שלי ואוכל לגשת אליה ולהראות לה בן אדם חדש ושונה שנמצא במקום טוב יותר והבין את הטעויות שלו, ומוכן לתת לה כעת את החיים הכי טובים שמגיעים לה. אני לא ילד ועברתי כבר פרידה מקשר שנמשך יותר זמן מזה אבל הכאב פשוט לא משחרר והחרטה על כל הדברים שעשיתי לא נכון ועל מה שכן הייתי צריך לעשות פשוט אוכלת אותי. אני יודע שהתקווה שיש בי שהיא תחזור היא משהו לא בריא כי יכול להיות שגם אחרי שאעשה הכל ואתן את כל מה שיש לי היא לא תחזור אבל אני לא יכול לנתק את הראש מהרגש. אני כל התקופה האחרונה לא ישן בלילות, חסר תיאבון וחווה התקפי חרדה ורק מחזיק את עצמי מלשלוח לה הודעה כי אני יודע שלבכות לה רק גורם להיפך הגמור. אבל אני מרגיש שרק אם היא תחזור לחיים שלי אני אוכל להבריא כי בלעדיה זה פשוט לא מרגיש שזה יקרה. אני יודע שאם אקבל את ההדמנות להיות איתה שוב היא לא תתאכזב ואני אהיה מה שהיא רצתה שהיא תהיה, והיא באמת לא ביקשה ממני אף פעם יותר מדי, רק יחס חם ואהבה. האם מנסיון עברכם יש סיכוי שהיא תחזור? או שבנות ברגע שהן קיבלו החלטה כלום לא מזיז אותן ימינה או שמאלה? האם יש משהו שאפשר לעשות כדי להגיע ללב שלה שעד לא מזמן היה אצלי בידיים ובאמת לגרום לה להראות שזה לפחות שווה את ההזדמנות שאני מבקש?