מרגישה שלהוריי לא נח עם נוכחות חברותיי בביתי. מה לעשות?

היי.
בין כל הדיכאונות והשיגעונות יש דבר אחד שמציל אותי-ואלה החברות שלי. שתים-שלוש חברות אמת מדהימות שאני אוהבת אותן יותר מאת עצמי.
לאחרונה אני מרגישה שהנוכחות של חברותיי מפריעה להורים שלי. אמא שלי מחייכת לחברות חיוך מזוייף (חברותיי לא מזהות את הזיוף כי הן אינן מכירות אותה באמת) ואז כשהיא חושבת שאני לא רואה,(במקרים רבים אף לא דואגת להסתיר) היא מפנה ראש ומגלגלת עיניים באמירה של:"אין לי סבלנות לזה."
אמא שלי חושבת שאני לא שמה לב למבטים ולהתנהגות שלה אבל ההפך הוא הנכון.
מה גם שהיא זורקת הערות לאוויר במחשבה שאני לא שומעת.
ולפעמים היא שואלת בשביל מה הן באו,ומתי הן הולכות.
אולי זה ילדותי אבל זה קשה לי מאד.
(ה"ברכה" שהיא משרה על חברותיי כשהן באות זה לא נדיר, פעמים אחדות היא באמת לא עשתה כלום.)
אבי תמיד היה זה שבעד הכנסת אורחים ובחיים לא אמר מילה לא בסדר ואף לא מבט עקום אחד בנושא זה. עקב משפט שזרק לאמי היום,כשחברתי הייתה אצלי,הבנתי שגם לו זה מפריע,וההרגשה הרעה הזו התחזקה בי.
הן לא באות אליי כל יום,וגם לא כל יומיים. הן אכן באות אליי באופן שכיח אבל זה לא עובר את גבול הנורמה בין חברות הכי טובות. (רק שתיים מהן,השלישית בכלל לא מגיעה.)
אני כן יכולה להבין מהיכן זה נובע,אבל זה קשה לי. קשה לי לשבת בבית עם חברה שלי ולהרגיש שאני עושה משהו לא בסדר. אז אני סוגרת את הדלת,מכריחה אותה כל הזמן לדבר בשקט, ועוד כל מיני דברים על מנת שלא ירגישו בנו בבית.
חשוב לציין שהגורם העיקרי שגורם לי להרגיש רע עם העניין הוא שאצלן אני מרגישה יותר בבית מבבית שלי. ההורים שלהן אוהבים אותי,הם כאלה בעלי כיבוד אורחים גדול והם אוהבים כשאני באה לבקר ואני מרגישה את זה.(זה מתבטא גם באווירה של הבית,בית פתוח לכל)
חברות שלי כמובן שלא יודעות את כל העניין,מה שגם קשה לי נורא,כי הן נשות הסוד שלי,ועכשיו למי אספר?
חברות שלי לא מרגישות את האווירה הרעה שאני מרגישה כשהן אצלי יחד עם ההורים שלי.
אולי הן חשות בזה לפעמים שאני נהיית קצת מדוכאת.
חשוב לציין גם כי בני משפחתי האחרים אוהבים אותן כבנות משפחה.
מה אני יכולה לעשות? ניסיתי לדבר עם אמא שלי בנוגע לכך, רק שהפרט ה"קטן" שבחרתי להתעלם ממנו היה שאי אפשר לדבר עם אמא שלי,פשוט אי אפשר.
היא לא יודעת לקבל ביקורת ולא יודעת להקשיב.
ועם אבא שלי בכלל זו לא אופציה,הקשר בין אבא שלי ובייני מסתכם בשלום ולהתראות.(בגלל כל מיני בעיות בילדות)
אני מרגישה אבודת עצות. תעזרו לי בבקשה!