למה הכל השתנה אצלו?

היה לנו עבר, אבל אף פעם לא העזנו באמת לדבר על מה אנחנו באמת ולאן כל הקשר מוביל.
התנתקנו לתקופה ארוכה ואז הוא חזר.
הוא אמר שהוא רוצה שננסה משהו שתמיד היתה בינינו משיכה אבל דברים לא הסתדרו ולא קידמו לשום מקום.
הכל התקדם בצורה יפה הוא הראה המון יחס טלפונים הודעות היה בא אליי הכל.(באותה תקופה אני לא הייתי מתלהבת יותר מדי לקחתי את זה בצורה רגילה גם אם הוא לא היה מתקשר לא היה ככ אכפת לי)
באחד הימים הפניתי אליו שאלה מה קורה לאן זה הולך? ופה התחילו ההסברים ש״הוא מאוד רוצה להיכנס לזה אבל עדיין זה שקהלו להיכנס לקשר רציני״ סיימנו תשיחה יפה.
עוד באותו הערב הוא סימס לי לילה טוב וכשלא עניתי הוא שלח ״ לא באלך לענות או שנרדמת?״ עניתי בסופו של דבר ודברים המשיכו כהרגלם בינינו.
כמה ימים אחרי דיברנו ודיברתי אליו בצורה מאוד קרירה וחסרת עניין, הוא שאל למה אני מוזרה והסברתי שעדיף שנתרחק אין טעם להמשיך כרגיל.
הוא השיב לי שהוא חשב על זה והוא רוצה לנסות להיכנס לקשר רציני הפעם את לא יוצאת לי מהראש. די הייתי מופתעת מהתגובה שלו לא ציפיתי לשינוי שחל בו.
המשכנו ובאמת דברים קיבלו יותר צורה הוא היה בא אליי לבית יישב עם אמא שלי מדברים.
היינו מדברים בבוקר בצהריים בערב בלילה פותחים תבוקר בהודעה סוגרים תלילה בהודעה או שהוא היה כבר אצלי.
הוא היה בא אליי היינו יושבים אצלי בחדר שעות עושים שטויות מתנשקים הכל זה פשוט היה מושלם, אף אחד לא רצה ללכת מהשני.
חשוב לציין שהוא תמיד זה שהראה וייזם דברים אם זה טלפונים או לראות אחד תשניה. אם לא דיברנו יום הוא היה כועס ושואל למה? הוא נתן לי להרגיש שאני חסרה לו שאני לא סתם. אני לא בחורה שמייפה את האמת ואני מאוד מודעת למצב.
בסופ״ש האחרון הוא ייצא למסיבה וכשחזר ממנה כבר לא חזר לי אותו ״קטני״ (שם כינוי שלו) הוא חזר קר פחות מתקשר פחות מתעניין הרגשתי משו מוזר.
בקיצור אחרי ששאלתי והוא השיב שהכל רגיל בפעם השניה הוא כבר אמר שכן הוא מתרחק ואין לו סיבה או משהו שעשיתי.
דיברנו על זה בטלפון גם והרגשתי את הבלבול שהוא נמצא בו, מצד אחד רצון גדול לזוגיות הידיעה להפסד שלנו ומצד שני את הפחד מקשר רציני תצטרך שלו בחופש בהנאות. השיחה לוותה בהמון שתיקות של שנינו.
אני יציין ששנינו נראים מאוד טוב יש אנחנו מחוזרים והכל.
אני פשוט לא מבינה למה שהכל ככ טוב הכל היה חייב להיהרס ככה? אנחנו כבר 4 ימים לא מדברים וזה מרגיש לי כמו סוג של גמילה של חוסר בחיים.
למה לדעתכם הוא פשוט שינה את הרצון שלו? האם הוא ידבר איתי בקרוב? האם אני ייחסר לו?
נמאס לי לשאול את השאלות האלה את עצמי.