ההורים שלי גרושים ואבא לא ממש מתאמץ לראות אותנו זה מכה בי אני חסרת ביטחון

היי אני שי בת 13 ואני בכיתה ז'
אני ממש לא מקובלת. ילדים מסננים אותי וצוחקים לי, בפרצוף. לפעמים מסירים אותי מקבוצות של השכבה בגלל שאני מראה את הדעה שלי ולא ממש טורחים להחזיר אותי.
רציתי לעבור בית ספר, דיברתי עם אמא והיא כל הזמן לי שאני מגזימה ושאני סתם משחקת את עצמי מסכנה.. אני נשברת כל פעם מחדש שהיא לא מבינה אותי ואז אני שואלת את עצמי למה אני טורחת כבר.. אני מותשת כבר.. אני נכנעת.
עם אבא שלי יש עוד תקווה קטנה. אני רואה אותו פעם בשבוע לפעמים הוא שואל אותי מה קורה בבית ספר ואני אומרת לו שהמצב לא משהו בכלל. הייתי רוצה לעבור לבית ספר אחר אבל אני גרה בישוב ואין עוד בתי ספר באיזור. לאחרונה אבא התחיל לקחת אותי מאוחר יותר בשעות כמו שש, בגלל העבודה שלו. הוא לוקח אותי פעם בשבוע- בשעה שש. הוא עובד בעסק משלו ואני מעט מוטרדת על זה שהוא לא מפנה לעצמו הדברה אחת או שניים בשביל להיות איתנו! הוא נותן לי ולאחי בן ה- 12 דמי כיס פעם בשבוע 50 שקל אבל זה לא קונה אותי עם הוא חושב שזה מה שקונה אותי, לא קונים אותי בכסף. והמצב החברתי שלי ממש ממשיך לרדת ולרדת.


למה ילדים לא אוהבים אותי? אני לא עשיתי כלום. אני מנסה להראות להם שאני ילדה מגניבה וכל כך כיפית. הם לא מנסים אפילו לראות אותי. למה בגלל שאני לא יפה? שאני לא הכי חכמה? אני בסך הכל מחפשת מעט חברה כי אני אוהבת ממש שמחמיאים לי זה נכנס לי לתוך הלב ולא יוצא החוצה.

אני לא מקבלת אהבה מאמא שלי, לא מאבא שלי לא מסבתא שלי לא מאח שלי לא מדודה לא מסבא לא מאף אחד, אני רוצה את זה. גם מלפני שההורים שלי התגרשו מעולם לא עשינו מין חיבוק כולנו או משהו שבאמת יעשה לנו טוב. אולי בגלל זה אני ממש רוצה חבר.. חחח..

הדבר הכי גרוע הוא שיש לי חלום! ובקושי משהו מאמין בי..
אני רוצה להיות דיגיי כמו מרטין גריקס ודוויד גואטה. בכל העולם להסתובב ולהרים מסיבות עם המוסיקה שלי. אני מאוד מחוברת למוסיקה זה דבר שעושה לי טוב בלב עם אני עצובה או עצבנית. התחלתי כבר לעשות מין מוסיקת האוס ודיפ האוס. אבל שנה הבאה אני הולכת לחוג מקצועי. הבעיה שאין אחד שבאמת אומר לי "את תצליחי" או "כל הכבוד" או "חלום מדהים" רק עם אני רומזת למשהו שיתן לי מעט עידוד הוא נותן ובקטנה. אני באמת צריכה את זה!

תודה לעונים כי אני לא אצליח להתקדם לבד.