אני הילדה המנודחת של השכבה, שום ילד וילדה לא אוהבים אותי בגלל שאני מראה את דעתי

אני הילדה הכי מנודחת בשכבה. אין לי כמעט וכלום חברים. אני תמיד לבד בהפסקות ובשיעורים בטיולים ומעולם לא נפגשת עם חברות או הולכת למסיבות פיגמות. ילדים לא אוהבים אותי כי אני בהחלט שונה מהם, אני מסתכלת על העולם בנקודת מצב שונה לחלוטין משלהם. אבל זה כבר עובר כל גבול. אתמול היה לי לדוגמא טיול שנתי ומלא ילדים קראו לי בשמות בגלל שלקח לי קצת יותר זמן לרדת בסולמות שבמסלולים. ובשיעורים תמיד יש את אותם הילדים שעושים לי בוקר רע. בהפסקות לא ממש ניגשים אלי לדבר.. אני עם האוזניות שלי. למרות הכל אפשר לומר שאני עם "תחפושת" אני לא באמת הילדה השקטה הזאת, בכללי אני ילדה קצת משוגעת. אבל לפי מצבי אני ממש מזדהה עם השיר creep המילים בשיר מזכירות לי מעט חוסר ביטחון. אני לא ממש אוהבת את עצמי ואמא שלי תמיד אומרת לי לשרוד את הגיל הזה וזה כל כך קשה לקום כל בוקר בידיעה שאתה לבד, תמיד לבד ולא ממש משנה איפה. ממש חשוב לי מה שאומרים או חושבים עלי.

אני שונה, אני בולטת יותר. אבל ילדים בגילי בשכבה שלי פשוט לא יכולים לראות את זה, הם חושבים שמי שהכי מקובל אצלם הוא הכי מיוחד.. כמה דבילי. אני לא חושבת שאני ממש יפה ואין לי את הגוף הכי מושלם שיש.. אני לא יודעת להעריך את עצמי.
אני לא חושבת שבנים בגילי באמת ירצו להיות חברים שלי ואני באמת זקוקה לחברה כי אין לי את זה ואני רוצה שבאמת יאהבו אותי, ילדים מעיפים אותי לפינה מבלי שבכלל ראו או ניסו לתקשר איתי ואני בוכה בגלל זה הרבה.. הרבה מידי. אני לא עושה מחליקים או פנים בשיער ולא מעלה תמונות שלי במכנסוני תחת ופושאפ ובטח שלא עם הנשיקה הזאת באינסטגרם.

אני טיפוס כזה של מוסיקה. יש לי חלום להיות דיגיי כמו דיוויד גואטה או מרטין גריקס ככה בכל העולם לעשות מסיבות.. התחלתי כבר לעסוק במערכת..

שילדים באים אלי וצוחקים עלי לרוב זה בגלל הדעות שלי ומה שאני שואלת. הרבה פעמים לא עונים לי אבל בסדר.. אני רגילה לזה.. צוחקים עלי ומסירים אותי מקבוצות כאילו אין מחר. למה? בגלל שאני נגד הזרם.. בגלל שאני לא חושבת כמו המלכה של השכבה וכולם.. כי אני אחרת. הם כולם כחולים ואני אדומה. הכי ביאס אותי הוא שאבא שלי תמיד רצה שתהיה לו ילדה מקובלת, הוא לא אמר לי את זה אבל הוא בהחלט נראה כאילו הוא רומז לזה.

בנים שבגילי מה באמת מושך אתכם? תחת?! ציצי?! מה?!?!?!
רוב הבנים בשכבה שלי מדברים על בנות אחרות ושופטים אותן מאחד עד עשר למי יש ציצי ולמי אין, מי הולכת עם גוזיה ומי לא. עצוב לראות שלפחות עם הם מרכלים כבר ואני מתארת לעצמי שכל אחד ריכל בחיים שלו, למה תמיד על בחינה חיצונית?! למה אתה מלך היופי והשרירים?! זה רק מראה כמה אתם נמשכים לזרם המגעיל הזה שנקרא לחץ חברתי וחושבים שכל אחד מכם הוא אגדה מיוחדת בפני עצמו אז לכל הבנים האלו קבלו משהו מדהים- אין בכם שום דבר מיוחד מלבד דבר אחד, שכולכם אותו הדבר. כל הבנים האלו שחושבים שהם מקובלים וחתיכים ושלעשן ולשתות זה מגניב תעשו פרסה ותחשבו טוב שניה- מה יקרה עם באמת אני ישתה ויעשן כי זה מגניב?

אני יגיד לכם מה אני אישית אוהבת בבנים שבגילי
לא אכפת לי עם הוא שמן או רזה, אני רוצה שהוא יהיה אחר.
ילדים בני 13 לא צריכים לחשוב על מי עשה עם מי ומי שתה או עישן, הוא צריך לחייך ולעשות את הכיף הזה של גיל 13,14,15,16... שהוא ינגן או יגלוש או יהיה לו משהו חביב.. שישמע מוסיקה קצת אחרת ולא מה שכל היום ברדיו. ושלא יהיה נרקיסיסט
כמו רוב השכבה הזאת שלי..

אז מה, אני באמת מיוחדת? מוזרה? סתם אחת רגילה או בכלל חיה רעה?
תראו אני בת 13 קצת קשה להסתכל על ילדים שהם ממש בגיל שלי מהצד אבל אני בהחלט שותקת לפעמים ופשוט מקשיבה למה שילדים בנים ובנות מדברים בגילי וזה פשוט מזעזע. והכי מצחיק שאתם אומרים שאתם "גברים" חחח אתם קורעים אותי מצחוק.. באמת..

ולמרות הכל שאני מכינה מוסיקה משל עצמי אני נופלת לזה כל כך עמוק עד שכל הריכוז שלי במערכת שלי, ואז אני מכינה לי מוסיקת דיפ האוס:)

אז מה אני בעצם?? טועה?? צודקת?? בוגרת מידי?? מוזרה מידי??
אשמח עם תגיבו:)