הפסקתי לבוא לבית ספר והרסתי לעצמי הכל, מה לעשות?

אני בת 16 וחצי בכיתה י מאז ומתמיד לא אהבתי מסגרות בכלל תמיד הייתי מאחרת/מבריזה משיעורים מסויימים/לא באה בכלל זה התחיל מסוף היסודי ככה כיתה ה והמשיך עד לחטיבה, בחטיבה הייתי יכולה פשוט לבוא יום כן יום לא או פעמיים בשבוע שבועיים וכשאני כן באה להבריז משיעור או שני שיעורים מסויימים שלא היה לי כוח אליהם, הסיבה שעשיתי את כל זה היא שאני פשוט לא מאמינה במערכת החינוך מהסיבות שלי וסיפור אישי שמלווה עד היום..
כשעליתי לכיתה ט התחלתי להגזים עם ההעדרויות שלי ולהחסיר המון ולא רק בגלל שאני לא מאמינה במערכת אלא גם כי עברתי בשנה הזאת דברים מזעזעים, בכיתה ח הייתי בשיא שלי והיו לי הרבה חברות וידידים ובכיתה ט כולם פתאום התחילו להתרחק ממני, ואלו שלא התרחקו ממני פשוט ניצלו אותי והיה ילד אחד שפשוט ירד עלי וקרא לי ילדה מסכנה, חסרת חברים וירד אפילו לפסים אישיים אצלי כמו העובדה שההורים שלי גרושים, שהוטרדתי מינית וגם בעיקר ירד עלי בגלל המוצא שלי.
אז לא יכולתי לסבול את כל זה באתי פעם ב, ואז בסוף שנה לא באתי חודשיים לבית ספר, כל החודשיים האחרונים של כיתה ט הייתי בבית.
הצמידו לי קבסית ועובדת סוציאלית לאחר מכן, מצאו לי מסגרת אחרת בית ספר+פנימייה אז עברתי לשם לא הסתדרתי בפנימייה היה לי קשה להיות שם עם כל הילדים וזה, אומנם התחברתי אל רובם, אבל המקום הזה הכניס אותי למן חרדות כאלו ובכיתי בלילות אז לא יכולתי להישאר שם וביקשתי לעזוב את הפנימייה וללמוד רק בבית ספר(הבית ספר והפנימייה בעיר שלי) וכשחזרתי הביתה גיליתי שאמא שלי חזרה להיות בקשר עם אבא שלי אותו אחד שנטש אותי בגיל 4 והרגשתי עם זה רע כי למה לא לדבר איתו? הוא נטש אותי בפאקינג גיל 4, לא גידל אותי, לא התקשר אלי, לא שלח כסף לא כלום, היא זאת שגידלה אותי לבד( עם אמצעים די דלים אפילו אפשר לומר)
אז כעסתי עליה, התעצבנתי עליה, ירדתי עליה, קראתי לה בשמות מגעילים והיא פשוט רצתה להעיף אותי מהבית אל סבתא שלי ואמרה שנדפקתי לגמרי והחלטתי לעשות לה דווקא התחלתי לעשן ולשתות, שני דברים שהיא ממש לא אוהבת ובטח לא תרצה שהבת שלה תיגע בהם אז כן אני עושה את שני אלה עד היום ..
בקיצור חוויתי משבר ענק איתה וגם עם החברה הכי טובה שלי והחברה היחידה שנשארה לי מהגן עד ליסודי ועד לחטיבה, פשוט התרחקה ממני כמו שאחרים התרחקו ונשארתי לבד לגמרי בלי חברות, יש לי חברות בבית ספר החדש אבל לא חברות אמת, אלה חברות שאני רואה רק בבית ספר חיבוקים נשיקות ולא מעבר לא יציאות, לא סודות ולא כלום, להן יש את החבורה שלהן.
אז בעקבות מה שקרה פשוט הפסקתי לבוא לבית ספר לגמרי, אני כבר כיתה וחצי שנה שלא הייתי בבית ספר וכן הקבסית דיברה איתי על כל זה וגם העובדת הסוציאלית והלכתי לפסיכיאטר ומסתבר שאני בדיכאון, עם כל מה שעברתי לא פלא ..
בקיצור אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו, כי כבר חצי שנה שלא למדתי, קשה לי לבוא לבית ספר גם אם אני ממש רוצה קשה לי להיות שם, אני לא יוצאת מהבית הרבה ופשוט מסתגרת בחדר שלי בלי לשמוע את אמא שלי והצעקות שלה, החודש יש לי שיחה אחרונה עם הקבסית שתקבע לאיזה מסגרת אני הולכת וממה שהבנתי אני חצי שנה בבית לא עשיתי מבחנים, אין לי ציונים, שום בית ספר לא הולך לקבל אותי, יגידו לי להישאר כיתה ואני ממש אבל ממש לא רוצה, ואולי יקבלו אותי לקידום נוער ששם אני אלמד ביא בלי להישאר כיתה עם כל אלו שנשרו וממה שהבנתי לא ממש לומדים שם .. אני כבר אבודה ומרגישה שעדיף לי לנשור, אני אשמח אם תגידו את דעתכם ותעזרו לי, מצטערת שזה נורא ארוך.. תודה לכל העונים