מרגישה שרמוטה שהתנשקתי איתו, לא מפסיקה לבכות

הי לכולם, אני מרגישה כלכך רע עם עצמי על זה שהתנשקתי בפעפ הראשונה עם הבן אדם הלא נכון, אני בכללי בן אדם כזה שפשוט לא מסוגל לפגוע בזבוז גם אם זה בא על חשבוני.. כל החיים היתי ככה וזה פשוט דפק כל דבר בחיים שלי והרס לי אותם,אני מטבעי ומי שאני באמת ?זו ילדה ביישנית, תמימה..שכל היום יושבת בבית ועושה שיעורים. זאת מי שאני באמת. .בקושי מדברת, לא אוהבת להחות הרבה בחברה ובמרכז העניינים, וכשהגיע החטיבה? החלטתי פשוט דאני רוצה להשתנות! שנמאס לי להיות ביישנית.. שנמאס לי להיות כזרת כי זה לא תורם לי לשום דבר! רציתי להיות בן אדם רע לפגוע באנשים אפילו להתדרדר לחבק ולנשק כל דבר שזז. רציתי להשתנות! אבל הבנתי..שאני פשוט לא יכולה, שאני נרטעת מכל זה. כל חיי נרטעתי מבנים, כל חיי לא יכלתי להתקרב פשוט..לא יכלתי..ועכשיו אני מרגיקה כלכך רע עם זה, כלכך המון בנים אמרו לי שאוהבים אותי, אבל דיברנו רק בפייס לא במציאות ואני כמו מפגרת אמרתי "גם אני אוהבת אותך "כשבעצם נגעלתי מאחורי המסך ובכיתי כשהבנתי שאני פשוט..לא מסוגלת לפגוע עם בן אדם..עם רובם ניתקתי את הקשק ואמרתח שזה לא ילך, "רובם "..אפשר לחשוב כמה היה, 2..ואחד גם התחלנו לדבר שנה שעברה בחודש הגדול, הוא גם אמר שאוהב. ושוב אותו סיפור! גם אני אמרתי ש"אוהבת"..פשוט הבנתי שאני לא..לא מסוגלת לפגוע..נפגשתי איתובלי רצון פעם אחת, אני ילדה מבית שמרני. נפגשנו כשאמא מאחורינו עקבה אחרינו..ובסוף הפגישה הוא חיבק אותי אמי הלכתי אחורה ורצתי פשוט הביתה והתחלתי לבכות אמרתי שאמי לא רוצה שאני לא אוהבת..רציתי לחתוך לנתק אבל..לא יכלתי..וזה הגיע למצב שהוא שאל אם אני אהיה חברה שלו ונחשו מה אמרתי? כן.. זה היה הרגע הכי נוראי בחיים שלי. ועוד יותר נורא שהוא איתי בבצפר.. ובבצפר התנשקנו..הוא היה הנשיקה הראשונה שלי ואמי ?כלכך מתחרטת על זה! כלכך מתחרטת על גל מגע איתו! כשהימו מתנשקים אני פשוט נגעלתי הלכתח אחורה דחפתי..כלכך לא רציתי את זה היה לי רע, ועכשיו? אני מרגישה שרמוטה שהתנשקתי בכלל..ואחרי זה נפרדתי ממנו ,ילד, שבאמת אבל באמת אהבתי ואוהבת (אנחנו שנה ביחד כבר ) עזר לי להפרד ממנו..ומאז אני והילד הזה ביחד, הוא האהבה הראשונה והאחרונה שלי, מבחינתי? הוא הנשיקה הראשונה.. החיבוק והחבר הראשון, כי רק לו באמת נתתי לנשק אותי..ולא, לא מעבר לזה. זה רק אחרי החתונה.. וגם, רק איתו..אמרתי לו שהוא הנשיקה הראשונה שלי, שיקרתי..אני בחיים לא אסלח על מה שעשיתי בחיים, עכשיו אני ברוסיה והוא בארץ, כבר חצי שנה אני ברוסיה ואנחנו עדין ביחד, מיום ליום מתחזקים ביחד..ולא נפגשתי איתו מחוץ לבצפר..רק בבצפר הינו ביחד בקושי 30 דקות..אני לא מפסיקה לבכות..מה אתם חושבים על זה. אני באמת שרמוטה ?