חרדתית לגבי מוות הסובבים אותי, בעיקר חבר שלי... מה לעשות? איך לצאת מזה?

היי, מצטערת על הפוסט הארוך, אני חייבת שתעזרו לי אני כבר לא יודעת מה לעשות..
אני בת 18 ומגיל קטן יש לי חרדה נוראית שיקרה משהו לאחד הסובבים אותי שאני כל כך אוהבת.
אני מעדיפה למות לפני כל אחד ואחת מהם רק כדי לא להרגיש במותם, אני לא אוכל לספוג כל כך הרבה כאב.

זה התחיל מגיל נורא קטן, אני זוכרת את עצמי יושבת בחדר בלילה ובוכה על ההורים שלי, אחים שלי וכו', ומנסה כל כך להסתיר את זה שמא הם ידאגו לי וזה יעשה להם רע..
זה התגלה, ונעלם לכמה שנים, אך חזר לפני בערך שנה.

לפני כשנתיים נכנס לי לחיים בן אדם מדהים, חבר שלי. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי, בן אדם שאני יכולה לספר לו הכל. יש לנו מערכת יחסים נורא בריאה.. אך לאחרונה אני מרגישה שהחרדה הזו הורסת אותה!
קשה לי להפרד ממנו כשהוא צריך ללכת הביתה אחרי יציאה או אחרי שהיה אצלי, אני מחבקת אותו כמה שאני רק יכולה לפני שהוא דורך מחוץ לבית מהפחד שזו תהיה הפעם האחרונה שאחבק אותו. אני אעשה הכללל ואני מתכוונת להכל כדי שיהיה לו טוב. בראש שלי מבחינתי, הוא הכי שברירי בעולם וכל מכה קטנה הכי שטוחה אני דואגת ומנסה לשפר את המצב. כמובן שזה הדדי אבל החרדה הזו היא הדבר שגורם לי לעשות את זה בצורה מוגזמת. אני גם מתחילה לבכות קצת כשהוא עושה משהו שמזכיר לי אפילו במעט כמה הוא חשוב לי, וזו התרגשות סבירה אבל לפעמים זה באמת מוגזם.

בדרך כלל לא רואים עליי את החרדה, אבל בקשר איתו רואים את זה. כל פעם שהוא לא עונה לי אני דואגת, כל סיכון הכי קטן אני מנסה למנוע. זה הגיע גם למצב של ריב. הוא רוצה ללכת לצניחה חופשית.. בהתחלה לא קלטתי את הסיכונים שזה דורש, ואז כשהבנתי שיש סיכון, גם הכי קטן, שמשהו רע יקרה - פשוט לא עוזבות אותי המחשבות. התחננתי אליו שלא ילך והוא כמובן, בתור אחד שרוצה את זה מגיל קטן, ישים עליי פס במקרה הזה.. ואני יכולה להבין אותו. ברגע שהבנתי שאין סיכוי שאני מוציאה אותו מזה, החלטתי שאני לפחות מבקשת שיחכה לי לגיל 18 שאוכל לבוא איתו. זה יצריך ממני גם להתגבר על החרדה וגם על פחד הגבהים המטורף שלי, אבל לפחות אדע שהוא לא לבד, ואם יקרה משהו אני מעדיפה שלא לעמוד למטה ולראות את זה קורה.. והוא אמר שהוא יחכה.

חשוב לציין שגם את הפוסט הזה (שכתבתי פעמיים, כי התרענן לי הדף) אני כותבת בדמעות ואני באמת כבר לא יודעת מה לעשות! בבקשה תעזרו לי..
אין לי כסך לפסיכולוגים אם זאת הולכת להיות התשובה שלכם..