נפרדנו אחרי 3 שנים, איך מתמודדים עם הפרידה?

אני לא יודעת כלכך אם זה שייך להתמודדות עצמית או זוגיות אבל בכל מקרה זה משהו שממש קשה לי להתמודד איתו, אני אתחיל בזה:
מכירים את הידידה הזאת שלא באה בטוב בלי שום סיבה, וכמובן הוא מרגיע ואומר שאין שום סיבה לדאגה והיא רק ידידה, ואז הפרידה מגיעה, והידידה כמובן פתאום מתקרבת אליו, בלי שום בושה, בלי שום לחכות קצת... פתאום שזה נגמר היא נכנסת לחיים שלו,

נפרדו אחרי שלוש שנים כמעט שלוש שנים שפשוט הייתי מאוהבת מעל הראש, אהבה ראשונה, היו לנו תוכניות וחלומות, ועם זאת המון מכשולים שעברנו כמו גדולים וכמובן צפינו לעוד קשיים אך בחיים לא וויתרנו... למדנו אחד על השני כלכך המון ויותר מזאת היינו החברים הכי טובים, תקשורת מדהימה הבנה ואהבה מדהימה... ואז הגיע השלב שמשהו פה לא מסתדר יותר, האהבה שכלכך האמנתי בה יותר מכל דבר כבר לא יכולה להתמודד עם עוד מכשולים, אבל זה הגיע רק מהצד שלו, הצד שלו שהפסיק לאהוב, לצד שלו אין יותר מקום לזוגיות...
נשארנו ידידים טובים לאחר הכל עם ירידות ועליות ומחשבות הרגשתי שזה הדבר שהכי יהיה לי טוב, וגם מצדו...
לאחר שקצת ״התרגלתי״ לרווקות, השקעתי בעצמי, טיילתי, עבדתי יותר, קראתי ספרים, יצאתי לבילויים, וניסיתי להנות כמה שיותא מעצמי ולהתפתח ולהיות עצמאית, היה לי כלכך טוב במקום שהייתי ושהוא עדיין לצידי כידיד שתומך ועוזר, התרגלתי למרחק וליחס שהשתנה וכבר לא רומנטי והכל היה בשבילי טוב, רק מידי פעם לפעמים היו געגועים קטנים...
אני כמובן תומכת בו ומפרגנת לו בכל דבר, אבל עכשיו שזה קרה והוא נפגש עם הידידה, אני פשוט לא אני, עצבנית, ממורמרת, ואפילו מבחינה פיזית הבטן כואבת ובוערת מבפנים, מרגישה פשוט נבגדת,
המון שאלות, מחשבות ושיחות רצות לי בראש ללא סוף, האם זה רק עניין של זמן שהם יהיו ביחד?
האם לנתק איתו את הקשר כדי להפסיק להפגע?
האם לנתק את הקשר יותר יפגע בי מאשר להשאר איתו בקשר?
האם אני סתם דרמטית ונלחצת ושום דבר לא מתפתח...
והדבר הכי חשוב, איך אפשר להתמודד עם שברון לב שכזה... ???
זה הגיוני שאני מרגישה כעס כלפיו וכלפיה שנאה? למרות שאני מודעת לזה שהוא לא חייב לי כלום והיא לא עשתה לי כלום...
מצד אחד הפרידה הזאת לטובת שנינו ומצד שני הלב מתרסק לרסיסים.
מה לעשות? לתת לזמן לעשות את שלו ולהרגע ולהמשיך כרגיל?
האם אני יש סיכוי שחזור? ואם זה בכלל נכון.. זוג שנפרד היו ידידים וחזרו..
פשוט מפוחדת כועסת ושבורה...
אני מרגישה שלכתוב את זה ולפרוק יעזור אז סליחה על החפירה,
אשמח לעידודים ועצות איך להתמודד, או לשמוע על סיפורים משלכם של אהבה ראשונה, ידידות אחרי פרידה, חזרה שוב לזוגיות וכל מיני כאלה... איך אתם התמודדתם עם דברים דומים?