בת 17 ולא יודעת להסתדר בעצמי. בקושי עולה על אוטובוס... מה לעשות?

היי סליחה מראש אם זה ארוך .
אני בת (כמעט) 17, עולה לכיתה יב.
ואני גרה בישוב (חור במילים הנכונות) שהוא נמצא 20-30 דקות נסיעה מהעיר.
אין בו כלום. הדבר היחיד שיש זו מכולת. אוטובוסים עם הפרשים של 5 שעות לעיר.
- ההורים שלי עובדים עד שעות מאוחרות. המינימום 6 בערב.

לנושא : אני ילדה די מפונקת, כל מה שאני מבקשת מאבא שלי (אני לא מבקשת הרבה) מגיע אליי ומתבצע. הוא הרגיל אותי להיות ילדת שמנת מה שנקרא.
עם אמא שלי אני לא מסתדרת בכלל מכמה וכמה סיבות.

אין לי עבודה --- אני לא יודעת איך לחפש כי אין בישוב הזה כלום. ניסיתי בייביסיטר וזה לא עבד..עם כלבים קצת קשה לי לטפל. וחוץ מזה אין כלום. רציתי לנסות לעבוד בעיר אבל אני לא יודעת במה ואיך אני אגיע ואחזור.
אמא שלי הציעה שאעמוד בתחנה ואקח טרמפים, לקחתי כמה פעמים אבל לא אוכל לקחת על בסיס קבוע. זה מלחיץ אותי לנסוע עם מישהו שאני לא מכירה.. (לא רוצה לצאת גזענית אבל באיזור שלנו יש הרבה ערבים, וזה מלחיץ אותי עוד יותר..ואתם בטח מבינים למה) אני עושה את זה כי אין לי ברירה אבל אני תמיד בפחד שיקרה לי משהו.

אין לי אשראי --- שמתי לב שלהרבה יש כרטיס אשראי, אני לא מבינה בזה. אני בכלל לא ידעתי שמותר בגיל הזה..אין לי כסף אז אין לי ממש סיבה לעשות כרגע. אבל אני מסכלת על כמה הם עצמאים ואני תלויה באנשים וזה מפריע לי כל כך.

הלימודים --- זה לא ממש קשור, אבל זו כן סוג של אחראיות. אני לא טובה בלימודים..היו לי כמה נכשלים בתעודה. אני במגמה על תנאי. ירדתי השנה מ5 ל3(!) יחל במתמטיקה. פשוט נשברתי בכיתה יא והמחנכת שלי מתקשרת כל חודש להורים שלי. אני כבר אסתדר..שנה הבאה אני אקח את עצמי בידיים. אבל אני עדיין מרגישה שמאוחר ואכזבתי את ההורים שלי.

צו ראשון --- עוד לא היה לי צו ראשון. ואני גם לא יודעת איך זה הולך. שתבינו אני לא יודעת כלום. כולם כבר עצמאים ואחראיים, מסתדרים לבד. מבינים איך ורק אני כמעט 17 שנה הייתי מנותקת מהעולם ועכשיו אני פשוט הולכת לאיבוד.

רישיון --- בגלל שאני מהקטנים בשכבה. אז הכל אצלי "בעיכוב". אני רק עכשיו מתחילה ללמוד תאוריה ויש כבר מלא עם רישיון. ואני גם מפחדת לנהוג. אני פחדנית כמו שהבנתם..

אוכל --- בחיים לא הזמנתי אוכל או הכנתי. הדבר היחיד שאני יודעת זו חביתה. אני רוצה ללמוד אבל רוב הפעמים יש אוכל על השולחן (ואני מעריכה את זה מאוד). בנוסף יש לי שני אחים גדולים (הם כבר לא גרים בבית, אבל הם עוד סיבה למה אני מפונקת ולא יודעת להכין בעצמי)

בגלל רוב הדברים פה אני לא מסדרת עם אמא שלי..
היא כועסת עליי שאני פחדנית, לא עצמאית ולא יודעת להתמודד לבד. לא אסתדר בעתיד (היא צודקת, אבל לא עוזרת לי או מציעה לי פתרון לדברים האלה, כל מה שהיא יודעת זה לכעוס ולצעוק בכל הבית..כשהיא שומעת אותי בוכה בחדר היא מתעצבנת עליי עוד יותר. אני מבינה שהיא כבר מבוגרת וקשה לה ואני באמת מנסה לתת לה את כל הכבוד שיש. אבל תמיד הייתה לי הרגשה שהיא שונאת אותי. נכון שהיא אמא שלי ותאמרו שהיא אוהבת אותי ונותנת לי הכל. אבל היא עושה את זה כי אין לה ברירה. אני נטל בשבילה ואפשר לראות את בבירור אם תעבירו יום שלם בבית שלי. בנוסף, סיפור די ארוך, אבל ההיריון איתי לא היה מתוכנן..)

אין לי תחביבים. אין לי מושג מה אני אעשה בצבא ומה אני רוצה...לא מבינה בזה. ובכלל עבודה בעתיד, אין עם מי לדבר.

טוב כתבתי המון ואני חושבת שהבנתם את הבעיה שלי. בבקשה בבקשה בבקשה תעזרו לי.
תודה רבה מראש!