תמיד רציתי להרגיש חום ואהבה ממישהי, כבר לא יודע מה לעשות

שלום לכולם.

אני בן 22 אחרי צבא, אין לי חברים מעולם לא התנשקתי או קיימתי יחסי מין,למרות שתמיד רציתי בכך ותמיד רציתי להרגיש מה זה חום ואהבה ממשהי שאי פעם תסתכל עליי ותהיה עם חיוך על הפנים. אני כבר די הרבה זמן תקוע בבית ומרגיש נטל להורים. כל המשפחה שלי אומרים עליי דברים טובים, שאני בן אדם מדהים ואני מפספס לעצמי את החיים. תמיד הייתי בן אדם שמן מאז שאני זוכר את עצמי, גם בשירות הקרבי, למרות שבזמן האחרון אני מתחיל לקחת את עצמי בידיים בנושא הזה, וזה תמיד מה שגרם לי להיות מרוחק ומבודד מאחרים גם בבית הספר שבמשך כל התקופה הייתי מנותק מחברים ובעיקר מבחורות שאיך שהוא תמיד הסתכלו עליי בעין עקומה. במהלך בית הספר, תמיד הייתי מפתח רגשות למישהי מסוימת ואף פעם לא אמרתי מילה כי פחדתי מחוסר ביטחון שיתפרץ בכך שאני לא אצליח להוציא מילה לגמגם ולהזיע. תמיד אמרתי לעצמי שאם אתרחק או אתעלם לזמן מסוים זה יעלם תוך שבוע שבועיים, לא יותר.

לאחרונה פגשתי מישהי במסגרת מסוימת. היינו בקשר אבל רק במהלך המסגרת ולא מעבר לכך למרות שהוספנו אחד את השנייה בפייסבוק. אני יכול לתאר אותה רק בכך שהיא מבחינתי היא כל דבר שאני מחפש במישהי, חכמה, נחמדה מצחיקה בטירוף וגם נראית נחמד. יש אנשים שבטח יגידו שמה שנראה מבחוץ לא בהכרח אמיתי, אבל למדתי להכיר אותה קצת, התחלתי לפתח אליה רגשות אחרי הרבה זמן. ושוב הרגשתי שאם אני אוציא מילה החוסר בטחון ישתלט עליי ופחדתי לפשל. פעם אחרונה שהתראינו התחבקנו, וסוף סוף הרגשתי מה זה חום אמיתי. לאחרונה היא פגשה מישהו חדש ולפעמים הם מעלים תמונה שלהם ביחד וכל פעם שזה קורה הלב שלי מחסיר פעימה ובאותו לילה קשה לי מאוד להירדם אם אני נרדם בכלל. תקופה ארוכה שלא התראינו. רק פה ושם על איזה לייק לסטטוס נחמד.

אני באמת שכבר לא יודע מה לעשות, איך אני מעביר את המחשבות האלה, איך אני מצליח להתגבר? מה אני עושה את עצמי? לאן אני הולך? אני יודע שעכשיו אני נמצא בצומת בחיים שאני כבר לא ילד ואני צריך לקחת על עצמי אחריות או להמשיך בייסורים. תמיד הייתי מפחד מדחייה אפילו אובחנתי אצל פסיכולוג שאני סובל מדחיינות וחוסר ביטחון, ותמיד הרגשתי שיצאתי פארייר. הצבא ללא ספק שינה אותי. המשפחה שלי אומרת שהשתנתי אבל הם לא אובייקטיבים בנושא הזה כי הם תמיד יגידו לי דברים טובים עליי לכן אני לא יודע אם הדברים האלה באמת נכונים. מה שאני עוד יוכל להעיד על עצמי זה שאני תמיד רואה את רוב הדברים באור חיובי ואיזה שהוא שלב הכל יהיה בסדר ונתקדם בחיים, למרות שאני יודע שזה לא נכון בהרבה מקרים. מה כדי לי לעשות? איך אני מתקדם מנקודה הזאת? האם יהיה לי איזה שהוא סיכוי אם בחורה שהזכרתי? האם יש איזה שהוא טיפול שיכול לעזור לי כי אני לעולם לא אוכל לשפוך את הלב לאיזה פסיכולוג או סקסולוג או ההמצאה האחרונה "דייטולוג", כמו שעשיתי בשעה וחצי באחרונה בגרון חנוק.

אשמח לעצה טובה ותודה על הקריאה :)