חושב על הידידה יותר מאשר על החברה, האם פרידה זה הצעד הנכון?

היי לכולם,
אתחיל בלספר שאני נמצא עם מישהי בזוגיות כבר שנה ושבוע, ואני באמת אוהב אותה יותר מכל דבר, ואני מאוד מחובר אליה ואל המשפחה שלה.
היא באמת בחורה זהב, עם לב זהב, ולא תיארתי לעצמי שאני אמצא מישהי כזאת.
והיא הייתה הראשונה שלי ואני הראשון שלה, והיא הקשר הרציני הראשון שלי.
לפני זה היו לי עוד כמה אבל לא רציני בכלל...
לא היה לי שום ניסיון עם בחורות, תמיד גמגמתי כשהייתי מדבר איתן בבצפר, בצבא זה השתפר וגם אפילו לקחתי קורס על העשרה עצמית שמאוד עזר לי בלדבר ולהתחיל עם בנות.
ולא היו לי ידידות כלל, עד התקופה האחרונה..

עכשיו נעבור לחלק המעניין.
התחלתי לעבוד במקום כלשהו אחרי הצבא (מקום העבודה הראשון שלי) ובמקרה כשהשארתי פרטים, יעל הייתה שם (לצורך העניין אני אקרא לה יעל) וקיבלה אותי.
היא נראית לטעמי, וסביר להניח שאם לא הייתי מכיר את חברה שלי הייתי מתחיל איתה.
בכל מקרה, לא ממש יחסתי לה חשיבות בהתחלה, וגם לפעמים שמעתי על הדיבור שלה קצת אדישות כזאת וממש לא אהבתי את זה, אז לא התייחסתי אליה.
במשך הזמן שעבדתי שם היינו מידי פעם מדברים, שואלים, עובדים במשמרות ביחד, ולאט לאט התקרבנו.
ושוב לא ממש יחסתי לזה חשיבות, כי במקרה שלי אני הייתי מדבר עם בנות ואיפשהו בטווח הקרוב הקשר היה נגמר.
אבל אז קיבלתי ממנו רושם של בחורה ממש טובה, והתחלתי לחבב אותה קצת יותר.
שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד במקום היא נפרדה מחבר שלה, ומאז זה היה נראה כאילו היא מחכה שאני אתחיל איתה, למרות שהיא ידעה שיש לי חברה.
ולפעמים היא הייתה זורקת לי מיני רמזים כאלו, שהשתדלתי שלא להתייחס אליהם.
עבר זמן מה, ואז עבדנו בערב ביחד, ויצא לנו אפילו לדבר קצת על נושאים אינטימים.
ושמעתי את הסיפור שלה, מה היה לה עם חבר שלה, הסיפור היה די קשה, ואני מאוד הזדהתי איתה.
ומאז אנחנו ידידים ממש טובים.
לפני כמה ימים, היה צריך להתקיים ערב צוות במועדון כלשהו, והיא שלחה לי הודעה ושאלה אם אני יכול לתת לה טרמפ.
אני לא היססתי, כי בדרך למועדון היה לי אפשרות לקחת אותה אז לא היה לי אכפת.
הגענו ביחד למועדון, שיחקנו אני היא וכל הצוות בסנוקר, אכלנו, רקדנו.
ולקראת הסיום המנהל אמר איזה כמה מילים על הערב המהנה הזה, ואני שמתי לב שיעל מדברת בטלפון עם מישהו, וזה נשמע כאילו מישהו בא לקחת אותה, אז שאלתי אותה "מישהו בא לקחת אותך?" והיא אמרה לי שכן (אבא שלה), אני מודה שטיפה התבאסתי כי אני נהנתי איתה כשלקחתי אותה, ולפני שהלכתי אמרתי שלום לכולם, לחצתי ידיים, ואז אני ויעל התחבקנו...
אחרי שהלכתי, הרגשתי שאני טיפה רועד, אני לא יודע מאיפה זה בדיוק נבע.
וכשנסעתי הביתה, התחלתי להרגיש בתסביכים על עצמי, והתחלתי לחשוב מחשבות של "מה אם אני ויעל היינו ביחד? איך הזוגיות שלנו הייתה נראית?" וכו'.

אז כמו שהבנתם, היא הידידה הראשונה שלי, ולפניה ולפני שהכרתי את חברה שלי אני רק יכולתי לחלום על ידידה.
אני מודה שתמיד רציתי שיהיו לי ידידות, אבל אני לא חשבתי שאני אגיב לזה ככה, בטח לא כשיש לי חברה.
למען האמת אני די בטוח שאם לא הייתה לי חברה היא כבר הייתה מתחילה איתי.
מה גם שחברה שלי סופר קנאית, בטירוף!
כל פעם כשהיא שומעת את המילה יעל היא טיפה כועסת עליי, לרוב היא כועסת בצחוק, אבל היא עדיין סופר קנאית.
ובנוסף לכל זה...

חברה שלי גרה רחוק מאוד ממני, נסיעה באוטו עד אליה לוקחת לי 40 דקות, ובתחבורה ציבורית שעתיים וחצי.
ואני גם עובד בשתי עבודות, לומד, וגם תמיד מנסה למצוא זמן שאני אוכל לראות את חברה שלי, אני תמיד מצליח למצוא זמן לשנינו רק בסופשים, וגם זה לזמן מאוד מוגבל כי אני עובד בסופשים, ולאחרונה התחלנו להיפגש פעם בשבועיים, בגלל עבודות.
אוטוטו היא גם משתחררת מהצבא, ואחר כך גם היא תתחיל לעבוד וגם ללמוד, לפעמים היא גם אומרת לי "לא יהיה לנו זמן ביחד אחרי שאני אשתחרר כי גם אני אתחיל לעבוד וללמוד".
אני אוהב אותה, אני מאוד אוהב אותה, וגם מאוד קשה לי כשהיא לא לידי.
ואני תמיד חושב על העובדה הזאת שגרה לידי מישהי במרחק של 2 דקות שהייתה יכולה להיות חברה שלי, ומאוד קשה לי עם העובדה הזאת.

ונראה לכם שזה נגמר פה?
חברה שלי היא בחורה מלאה למדי, אבל ביחס לבחורה מלאה היא די סקסית לטעמי, הסקס שלנו התחיל ברגל שמאל, אבל לאט לאט הצלחנו להתגבר על המכשולים והשתפרנו, אך לפעמים אני מרגיש שאני לא נמשך אליה, למרות שאני מאוד אוהב אותה.
ומצד שני, ידידה שלי גם מאוד יפה, וגם סופר סקסית לטעמי, ואני מרגיש גם שאני טיפה נמשך אליה, יש פעמים שאני משתדל לא להתסכל עליה בצורה כזאת, אבל מה נעשה... עינים של גברים תמיד מסתכלים קודם על התחת והציצי, ואחרי זה פנים.

אבל
אני מאוד אוהב את חברה שלי, ואני לא אעיז לגעת במישהי אחרת בזמן שאני בזוגיות, כי אני בעצמי עברתי בגידה, וזאת חוויה הכי גרועה שהייתה יכולה להיות לי בחיים.
אבל אני מרגיש שהקשר שלי איתה מאוד קשה, והוא מקשה עליי.
אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע אם זה נכון לעשות את הצעד לכיוון הפרידה שלנו, כי אני גם מאוד אוהב את המשפחה שלה.
המשפחה שלה זה המשפחה שאני הייתי רוצה שתיהיה לי.
אבל זה קשר שהוא מאוד קשה לי, שאני תמיד צריך לתכנן את עצמי וכל שבוע להיות בלחצים של עבודה, אם אני אספיק את זה, אם אני עובד בסופש, לדבר עם המנהלים ולריב איתם על הסידור עבודה שאני אוכל לראות את חברה שלי.
וגם אם אני ארצה להיפרד, אני יודע שיהיה לי מאוד קשה, מאוד מאוד קשה.

מה אני עושה?
לאן אני צריך להמשיך מכאן?
האם פרידה זה הצעד הנכון בשבילי?

אשמח לשמוע דעות ולקרוא את תגובותיכם.