אני מחוזרת, זה שלילי או חיובי?

זה שלילי או חיובי? זה לרעה או לטובה? למעשה, עדיין לא ממש החלטתי אם זה שלא היה לי חבר עד היום (אני בת 17 וחצי) זה טוב או רע.
קשה לי לראות את החיובי כשיוצא לי לפחות פעם ביום להתמרמר ולהיות בדיכאון על מר גורלי ועל זה שפתאום לחצי או יותר מהחברות שלי יש בן זוג או שלפחות חוו משהו.

אוף נו! על מי אני עובדת?נו באמת, אין לי חבר ולא טוב לי עם זה,לא היה לי חבר לא התנשקתי אין ידידים ואין קשרים עם המין הזה כן,זאת אני ואלו המחשבות שעוברות לי בראש כבר שנה ומשו באופן אינטנסיבי. ואני אגלה לכן שלא, לא, היו לי גם "הזדמנויות" ואני כבר בת 17 וחצי והמפתיע הוא שטוב לי חוץ מהעניין הזה. באמת שטוב לי. יש לי חברות משפחה כסף ציונים הכל והתבגרתי.
אני לא יודעת ולא בטוחה שיש עוד המון בנות שמרגישות בדיוק איך שאני מרגישה אבל אני כן בטוחה שיש בנות עוד לא היה להן חבר והן מרגישות שהן שונות ואפילו חשות טיפה קנאה בילדה הזאת, שכל הבנים בשכבה רוצים אותה ואתן שואלות את עצמכן- "מה יש בה שאין בי?" ולא עוצרות לרגע ועונות לעצמכן שאתן פחות יפות ופחות שוות.

ואין מה לעשות אני מסתכלת על המצב ב "לא התנשקתי עדין" "מתי אתנשק כבר?" ו"אין לי חבר!. העניין הוא שאני אתגייס בעוד פחות משנה ומעניין אותי אם הדברים השתנו או שאשאר להיות הילדה שלא מושכת ולו בן אחד או שתהיה לי הזדמנות כמו לאחרות.. אנשים אומרים לי שאם זה לא קרה עד עכשיו זה סימן שזה לא הזמן המתאים ואני לא מוכנה עדיין לקשר מחייב גם אם אני בטוחה בכך שאני כן. אבל הקטע הוא שזה לא רק זה מפריע לי מפריע לי התחושה ההרגשה להיות פחות ,ההרגשה שבנים פשוט לא ישימו עליי, שאני לא אתנשק עד גיל 20, לא רוצה זה מפחיד אותי כשאני קוראת על בנות כאלה!.
אני רוצה לחוות את הגיל הזה להרגיש שרוצים אותי..מחוזרת..ורק על ידי אחד יספיק
אולי הסביבה שאני נמצאת בה תקועה ואותם בנים נמצאים בה כל הזמן. אבל עובדה שלחברות שלי כן קורים דברים המצב לא ישתנה אם הסביבה לא תשתנה זה מה שאומרים אבל איך יכולים להיות בטוחים..מלחיה אותי המחשבה שזה לא יקרה כי אני לא מצליחה לדמיין את זה קורה .. אם זה לא קרה עד עכשיו מעבר לכך,כן,אני מקנאה! כן! זו האמת, קנאה טובה כמובן אבל באמת שאני מרגישה אבודה... למה חברה שלי שהייתה עד לפני כמה חודשים כמוני הספיקה להתנשק בפעם הראשונה עם החבר הראשון שלה לצאת עם מישהו ועכשיו להיות עם החבר הנוכחי שלה והיא באמת "ילדה טובה"... אני לא יודע למה אין לי מזל...באלי ללכת ולספר לאמא שיש לי חבר!!! לחברות...וכן גם לריב ולחוות דברים בפעם הראשונה.... אני מרגישה מאחורה...... ושאני מאכזבת את אמא שלי בנושא הזה לרות שדיברתי איתה והיא אמרה שממש לא
אני לא רוצה נסיך,אני רוצה מישהו שיגרום לי להרגיש טוב ושיצחיק אותי ...למה לי לא מגיע?למה אין לי מזל כמו אחרות...
מקווה שהבנתם את התחושה שלי ושה לא רק הלהגיד שיש לי חבר