מפחד למות בלי משמעות לחיים, מה לעשות?

אני פשוט ברוב הזמן האחרון מרגיש רק קיים
כמו שקית חלבון על גרגיר אבק ביקום
"הבל הבלים אמר קהלת דור הולך ודור בא ואין חדש תחת השמש" (משפט שנמתא לי הרבה בראש)
השנה התחלתי כיתה יב וניסיתי לעבור למסגרת חדשה אבל תוך שבועיים הבנתי שזה לא מתאים מבחינה החברתית , כי תמיד הייתי מפונם מאוד אפילו שבנשין האחרונות הצלחתי קצת ליצור רושם של מאוזן לא הצלחתי ממש ליצור שמה קשר אם אף אחד והייתי מדוכא נורא אז פשוט עזבתי וחזרתי הביתה אבל שחזרתי לבית הבנתי שגם הבית אין לי מה לחפש ממש אין לי קשר אם אף אחד . ועכשיו גם ההורים שלי מחריכים אותי לחזור לבית ספר הקודם שלמדתי בו ז-יא ואני ממש לא רוצה לחזןר אולי היו לי שמה כמה חברים אבל תכלס אעי יודע שאין לי מה לחפש שמה וההורים שלי קוראים לי שחצן וחצוף שלא הקשיב לאף אחד שניסיתי לעבור למסגרת החדשה (אני פשוט נתתי הזדמנות מה כבר יכול להיות) והם מתרברבים בזה שהם יודעו מלכתחילה שאני לא יצליח
וחוץ מיזה שעכשיו אני חריך לחזור ללימודים ואנימלא טיפש יש לייכולות שכליות הרבה מעל הממוצע אבל אני פשוט לא מסתדר אם מערכץ החינוך אם המריחת זמן ונוקשות וגם בגלל שהייתי זרקן אז הערכות החלופיות שלי דוםקות לי את הבגרויות (שהחלטתי בסוף כיתה יא שהם כן מאוד חשובות לי)
וגם בח6דשים האחרונים מטרידים אותי מחשבות על יעוד אלוקים דת (אני נולדתי דתי הזכרתי את זה כן תנחשו... נכון אני גם לא ממש מסתדר אם זה) משמעות ואין לי מושג מה השאיפות והתשוקות שלי ממש כמו שאמרתי אני רק קיים אין לי מושג מה אני יעדה שנה הבא כי עד כמה שאני שונא ומתעב את מערכץ החינוך שדיכא ושיעבדה אותי כול החיים לפחות היא מעסיקה אותי במובן מסויים אני מפחד מהרגע שבו אני יצטרך להחליט כי אין לי מושג מה יהיה אני מפחד לחשוב שאני ימות הלי משמעות אם בכלל אפשר להעניק לחיים משמעות
עוד עניין כם בצבא דפקו אותי בגלל שלא תאמתי את מודל המוחצן האידאלי שלהם שלחו אותי לקבן ואני יכול להיות בתפקידים בין טבח לנהג...
והיה לי מלא מוטיבציה ויכולות


זהוא מקווה שהבנתם משוהא מבלל העובדוץ והסיפורים שהקאתי על המקלדת ללא סדר ממש כמו שהבנתם אני קצת לא יודע לבטא את עצמי ולתקשר (יתכן מאוד שאני קצת אוטיסט אן בעל ליקוי חברתי דומה)
הוקיר לכם מאוד אם תוכלו לנסות לייעץ משהוא ולנסות להשיב את הצבע לחיי