חוסר הביטחון הורס לי הכל. לתת הזדמנות לקשר גם אם הוא יהרס?

אני בת 18, יש לציין ילדה חסרת ביטחון ברמה די מטורפת אבל סוג של חוסר ביטחון מוזר, זאת אומרת הביטחון שלי עם אנשים הוא רגיל והכל טוב ויש זרימה אבל עם עצמי, הוא נמוך מאוד ואני לא מעריכה את עצמי למרות שבתוך תוכי הייתי רוצה כי אני כן חושבת שיש על מה, אני ילדה רגישה ועדינה מאוד, אכפתית מידי לאנשים סביבי יותר ממה שאכפת לי מעצמי, עברתי כל כך הרבה דברים בחיים שלי אבל משהו אחד שעוד לא עברתי בחיי והוא להכניס מישהו לחיי. לא, לא היה לי מישהו אף פעם, אנשים תמיד מתפלאים לשמוע את זה.. ״את ממש יפה ואת גבוהה כמו דוגמנית ושלא נדבר על זה שאת מדהימה ואכפתית איך זה שאין לך אף אחד״
זה משפט שאני שומעת כל חיי אבל אנשים לא מבינים שהכל מתחיל בך, אם אתה לא מעריך ואוהב את עצמך אפילו קצת, הסיכוי שתצליח לאהוב ולהעריך מישהו אחר נמוך.
לפני חצי שנה בערך הכרתי מישהו מקסים שהתחיל איתי הכל זרם היתה כימיה טובה ממש, הוא היה בצבא רק בערך חודשיים ויצא ממערכת יחסים של שנה+, ואז הבנתי שאני אולי הולכת להיות סוג של ריבאונד, הרגשתי את זה לאט לאט ופשוט הכל הרגיש לי מוזר. כמו שחשבתי אחרי שבוע שבועיים הוא רצה לדבר איתי ואמר שהוא לא בנוי לקשר רציני כרגע ושהוא מבולבל בגלל הצבא ועוד כמה שטויות והוסיף שהוא לא רוצה לפגוע בי ובגלל שבחיים לא הייתי במערכת יחסים הוא לא רוצה להרוס לי הכל או לתת לי כביכול לחיות באשליה. הבנתי אותו וזה כאב אבל כמו הרבה דברים בחיים הכל עובר בסופו של דבר והמשכתי הלאה.
עברו חודשיים מאז ויצאתי עם חברות למסיבה, הכרתי שם מישהו שגם הוא התחיל איתי ומאז דיברנו והכל, בגלל שיש לי כל כך הרבה מזל בחיים וכל הטוב קורה לי, מסתבר שהוא יצא ממערכת יחסים של שנתיים.
אנחנו יוצאים עד עכשיו, ובאחת השיחות שלנו העלתי את הנושא הזה והייתי ישירה, שאלתי אותו לאן אנחנו מתקדמים ומה הצעד הבא כי הוא לא היה ממש ברור ומשהו היה מוזר לי. הוא אמר לי שהוא מתחיל לפתח כלפיי רגשות ושאני חשובה לו ושהוא אוהב אותי מאוד וגם הרגשתי את זה במשך כל הזמן הזה אבל תמיד היה בי ספק קטן. כשהעלתי את הנושא הזה, הוא אמר לי שהוא מפחד, הוא אמר שהוא מפחד לפגוע בי כי הוא סוג של קשר ראשון בשבילי, ושהוא ממש ממש לא רוצה לפגוע בי כי אני חשובה לו.
הבהרתי את עצמי שוב ושאלתי אותו מה הוא רוצה, הסברתי לו שאני מרגישה ריבאונד ואמרתי לו שהרגשתי ככה כבר בעבר אז אם הוא חושב שזה לא הולך להיות משהו רציני ואני סתם איתו כי הוא לא רוצה להיות לבד עדיף שנתרחק ונסיים את זה יפה לפני שבאמת אתחיל לפתח כלפיו רגשות וזה יהיה כואב הרבה יותר. הוא אמר לי שהוא לא רוצה לגמור את זה כי ממש כיף לו איתי אבל הוא מפחד מאיזו מן מחשבה שתעבור לו בראש, מחשבה שפשוט תהרוס הכל. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, הוא הסביר לי שהוא היה בקשר ארוך, קשר של שנתיים והוא מפחד שהוא פשוט לא ירצה יותר להיות בקשר כל כך ארוך ובאיזשהו שלב פשוט יימאס לו. כשהוא אמר לי את זה קצת הרגשתי מוזר ואמרתי לעצמי אז למה בעצם אני ממשיכה לדבר איתך אבל משהו פשוט עצר אותי ונזכרתי באותו אחד שבדיוק הפסקתי לדבר איתו כי הייתי ריבאונד בשבילו, וחשבתי לעצמי אולי לתת לו הזדמנות גם כי אני באמת מחבבת אותו ויש כימיה טובה בנינו, גם בגלל שהוא באמת מתחיל לפתח אלי רגשות ואני לא הכי בקיעה במערכת יחסים ובנושא הזה בכלל, אבל אני חושבת שברגע שאתן לזה הזדמנות יש שתי אופציות, הראשונה היא שפשוט נמשיך לצאת ולאחר זמן מה המחשבה הזאת תבוא ותהרוס לנו הכל שכמובן תשבור אותי וכמו שאני מכירה את עצמי אכנס לדיכאון לתקופה קצרה-ארוכה אבל כמה שאני רגישה ככה אני גם חזקה אז אני מאמינה שאצליח להתגבר גם על זה. האופציה השניה היא לתת הזדמנות לקשר שלנו ואולי שום מחשבה לא תעצור אותו כי הוא ירגיש אליי מעבר לרגשות ואולי אפילו יתאהב בי..
אני מתוסבכת ומתוסכלת, אני לא יודעת מה לעשות...אולי אני פשוט עדיין ילדה קטנה שלא יודעת כלום אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות, אשמח לשמוע עצות/טיפים מאנשים שונים שלא מסתכלים מאותה נקודה שאני מסתכלת בה.