מתעללים בי בבית התעללות פיזית ונפשית, לאן לפנות?

אני רושמת את השאלה הזאת כי אני לא יודעת איך ולאן לפנות. אני עוברת מאז שאני זוכרת את עצמי התעללות פיזית, נפשית ומילולית מכל מי שאני גרה איתו בבית ובעצם מכל המשפחה שלי. יש לי קרובי משפחה שאומנם לא גרים איתי אבל מודעים להתעללות וגם לא עושים שום דבר, וגם כשביקשתי עזרה הם לא עזרו אלה רק נפנפו אותי. בזמן האחרון זה רק החמיר, ואני מרגישה שאני נמצאת בסביבת פסיכופטים. אני לא מבקשת ניחומים, תהיי חזקה ועוד, אני מבקשת פתרונות. מספרים, שמות, מקומות, באיזה עיר ורחוב. אנשים שמתמחים בזה. אני מפחדת לפנות כי אני קראתי על לא מעט סיפורי אימה ששולחים ילדים כמוני לפנימיות מיוחדות, למרות שאני כבר בכיתה י"ב, ופנימייה זה הדבר האחרון שאני רוצה להיות בו. זה הכי לא יעזור לי. אני גם מפחדת להיות באיזה בית או הוסטל עם חמישה בני נוער באותו חדר, שבגיל 18 או 19 מעיפים את כולנו משם. משפחת אומנה נשמע יותר מדי טוב מכדי להיות אמתי, אבל זה נראה כמו הפתרון היחיד. אני גם מפחדת לפנות כי אני רוצה שיטפלו בעניין בשיא הרגישות, שלפחות יתנו לי זמן לארוז כי יש דברים שאני חייבת לקחת מהבית, כמו הלפטופ שלי למרות שאני מפחדת שהם יקחו לי אותו כי הם הרי משלמים עליו ועל הפלאפון שלי (ואני רשמתי שם דברים חשובים לי שעוזרים לי), וגם שהאנשים שאפנה אליהם לא יספרו עד שאני אצא מהבית ואהיה בטוחה. איין גם מזוודה בבית אז אני אוכל לקחת רק תיק. אני חייבת את הספייס שלי שכרגע זה החדר שלי, אבל גם הוא לא יכול להגן עליי. איין לי גם כסף, רק מאתיים שקל. אני מפחדת ודואגת לגבי הרבה דברים ואני גם ממש לא מתכוונת לפנות למשטרה, הם האנשים האחרונים שידאגו לזה ברגישות, אני מעדיפה כבר לעמותה או אגודה או אנשים שמתמחים בזה ובאמת יטפלו בזה בשיא הרגישות. אני גם לא יכולה לפנות לאף אחד בבית הספר שלי. לפי דעתי זה בית ספר ברמה נמוכה מאוד, המורים שם פשוט לא עושים את העבודה ורק מעמללים את חיי עוד יותר. הם מציקים לי כל הזמן ורק עושים את המצב יותר גרוע, למרות שהם שמים לב שמשהו לא בסדר. אני גם מעדיפה כבר להתקשר למישהו כי כשפניתי לעזרה פנים מול פנים אז רק התאכזבתי. איין לי גם חברים לפנות אליהם ): אני מרגישה שכל בוקר אני הולכת לגיהנום אחד וחוזרת לגיהנום שני. אני לא דואגת לגבי בית הספר כי אני פשוט יכולה לעבור לאקסטרני, איין לי בעיה ללמוד לבד ואני שואפת לתעודת בגרות מצטיינת, למרות שאני אצטרך להשאיר את כל הספרים והחומרי לימוד בבית שעבדתי קשה בשבילם ): , אבל אני חושבת שזה האופציה הכי טובה בשבילי כי עדיף שאני אתחיל לעבוד הרבה ואחסוך כסף לעצמי, מאחר ואני לגמרי לבד ואף אחד לא ידאג לי, וכרגע ממש חשוב שתהיה לי עצמאות כלכלית. גם הבנתי שיש קצבאות לנוער כמוני, אולי מביטוח לאומי או עמותות, אבל אני לא מבינה בזה כלום. כמו שרשמתי, אני כבר פניתי לעזרה מקרובי ורחוקי משפחה אבל רק העיפו אותי. האנשים שמתעללים בי גם אומרים שאם אני אפנה למשטרה אף אחד לא יאמין לי ואיימו שהם ידאגו לכך שאף אחד לא יאמין לי, למרות שאני גם לא מתכוונת לפנות למשטרה. מה שבאמת מפחיד אותי זה שכשאחת מהמתעללות הרימה עליי יד, אז הגנתי על עצמי, פעם ראשונה, ואז היא טענה שאני הרבצתי לה. שהיא רק נתנה לי מכה חלשה ואני התפרקתי עליה אחרי זה, על אדם מסכן וחלש כמוה, במילים האלה. היא גם סיפרה את זה לכולם וכולם בעדה, לא שציפיתי לאחרת. אני עד עכשיו בשוק. אייך היא מסוגלת להגיד כזה דבר? היא כל הזמן מתעללת בי ופעם ראשונה שאני מגנה על עצמי כמו שצריך, והיא עוד צרחה עליי אחרי זה שהרבצתי והתעללתי בה (ומדובר עוד באדם מבוגר שאמור להיות אדם בוגר ואחראי). אני רציני בשוק מזה, לא יודעת אייך להגיב לזה, כן נתתי לה דחיפה והרמתי ידיים אבל מה הייתי אמורה לעשות? לשבת בשקט ולתת לה להחטיף לי? להראות לה שאני הקורבן המושלם ולא אעשה כלום? כמה כבר בן אדם יכול לספוג? זה פשוט מה ששבר אותי ומקרים כאלה של התעללות, בדרך כלל נגמרים במקרים הרבה יותר גרועים וחמורים. היא גורמת לי להרגיש רע עם עצמי למרות שרק הגנתי על עצמי. זה פשוט מפחיד שעכשיו היא אומרת שאני זאת שמתעללת בה. אז שוב, אני באמת מבקשת אך ורק פתרונות. מה בדיוק עליי לעשות? הם גם אמרו שאין שום עמותה שתעזור לי ואני אגמור ברחוב. יש לי כל כך הרבה מה לספר אבל זה כואב רק לרשום על זה ועל כל מה שאני עברתי ועוברת, שאלו דברים פשוט נוראיים): אני בספק אם יכניסו אותם לכלא, כי גם יש להם קשרים במשטרה, אבל זה גם לא משנה לי, אני רק רוצה מקום שאני אוכל להרגיש בו בטוחה ובנוח עד שאוכל לדאוג לעצמי לבד. ילדים בכיתה שלי נגיד לא מבינים עד כמה הם מזליסטים, יש להם הורים או הורה אחד שדואג להם, בית, אוכל, תחושה בטוחה לגביהם ולגבי העתיד. דברים שהם כל כך לא מובנים מאליו. כל מה שאני מרגישה כרגע לגבי העתיד זה אי וודאות וזה מפחיד, איפה אשן? אני באמת אדם נורא רגיש, ואני מפחדת שאגיע למקום הלא נכון וזה יפגע בי עוד יותר. גם מפחיד אותי להגיע לסביבה של ילדים בעייתים, כי אני ממש לא כזאת. גם לשמוע סיפורים של ילדים אחרים כנראה ידכא אותי עוד יותר. הם גם כל הזמן מאיימים עליי שהם ישלחו אותי לבית משוגעים וטיפול פסיכיאטרי, וזה מפחיד ממש. אחרי שאני אעזוב הם בטח ישמחו כי זה פחות כסף לבזבז, וימכרו את כל הדברים והחפצים שלי. אני מרגישה שיהיה הכי בטוח להוציא על כולם צו הרחקה פשוט, אבל אני גם בספק אם זה יקרה. אני פונה לפה כי אני באמת אבודה, מה עליי בדיוק לעשות? אם יש פה ילדים כמוני, מי עזר לכם? לאן פניתם? מה האופציה הכי טובה ומתאימה לי? אני יודעת שיקח זמן עד שהשאלה תתפרסם, אבל זה ינחם לדעת שלפחות יש מישהו שמקשיב לי. תודה רבה מכל הלב.