הכלבה שלי אתמול נדרסה ומתה מול העיניים שלי, מקווה שאת סולחת לי ושומרת עלינו

אני שבור,
אני מבקש לא להטיף לי מוסר אני מספיק סובל ממה שקרה...
אתמול הגיע חבר לבית שלי והורדתי את הכלבה. היא תמיד הייתה יוצאת מהבית בלי רצועה נשארת בגינה ליד הבית וחוזרת לבד. שיחררתי אותה ואני וחבר התחלנו לעלות לרחוב מעל הרחוב שלי. בין הרחובות יש מדרגות וכביש חד סטרי לא משהו רציני.
החבר ואני עברנו את מעבר החציה, התחלנו לעלות במדרגות ולפתע שמעתי צרחה ובום.
אמרתי לעצמי "רק שזאת לא באפי). לצערי רצתי לשם וראיתי אותה שוכבת על הכביש. מפרפרת את רגעיה האחרונים. זה היה הדבר הכי מזעזע בעולם. לחשוב שבאשמתי וחוסר האחריות לא ראיתי שכנראה הכלבה הלכה אחרינו ונדרסה.
האנשים שהיו במקום ממש וראו אמרו שרכב עבר והיא קיבלה מכה חזקה בראש. בעל הרכב אפילו לא עצר והמשיך בנסיעה... שהגעתי היא שכבה על הכביש והרבה דם היה על הכביש מכיוון הראש שלה. הבנתי שזהו זה. לצערי כמו שאמרתי שמעתי את הצרחה שלה שפגע בה הרכב אבל שהגעתי היא כבר מתה. העיוויתם של אחרי המוות גרמו לכל הגוף שלה לזוז. הזנב שלה זז מצד לצד והרגשתי כזה חסר אונים. לראות את הרגעים האחרונים שלה בלי אפשרות לעזור, בלי לדעת אם היא סבלה כמה דקה מהפציעה או שישר קיבלה מכה ומתה.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. עד עכשיו אני בשוק. בהתחלה פשוט עמדתי ליד-משותק. האנשים מסביב התקשרו כבר לעירייה ואני התקשרתי לאמא שלי. בצורה מאוד מוזרה אמא שלי לא בכתה. אפילו היום. שעברו כבר מעל 24 שעות, אבל אני בכיתי כמו ילד קטן. לקחנו אותה במגבת לבית וקברנו אותה בחצר.
פתאום הבית שקט, ריק, חסרה הרוח השובבה שלה והחינניות. היא הוסיפה כל כך הרבה צבע לבית ושמחת חיים. באפי הייתה איתנו 5 שנים ולמרות שנקטפה בטרם עת היא זכתה לחיים של מלכה ואהבה עצומה מהמשפחה ומכל מי שראה אותה. והחזירה אהבה לנו.
אתמול היה הזוי איך אתה בבית, הולך נגיד למטבח ואין מי שהולך אחרייך. או שבלילה אין מי שמקפץ למיטה שלך...
בבוקר קמתי בדמעות. רק פתחתי עיניים וראיתי שהיא לא לידי ובכיתי. בצהריים חזרנו הביתה מהקניות ופתאום אין מי שרץ אלייך מנופף בזנב שאתה נכנס בדלת. פתאום הכל שונה. נראה אפור, המשפחה מפורקת ואני גם. כל שנייה היא עולה לי בזכרונות.
הכי נורא זה שאני לא מצליח להשכיח את רעש הפגיעה והצעקה שלה. ואת הפרפורים האחרונים שלה על הכביש שאני בחוסר אונים שם יודע שזה הסוף וזה בגלל חוסר האחריות שלי.
החלטנו כבר שבתוך שבועיים נביא כלבה חדשה. גורה. שתסמל חיים חדשים שיגיעו לבית. באפי השאירה אחריה חלל אדיר שלא בטוח יתמלא עד הסוף, אבל לפחות במותה של באפי כלב אחר ייזכה בחיים במקום המתה על ידי העירייה.

מה לעשות? איך להעביר את התמונות המזוויעות האלה של התאונה והרגעים האחרונים שלה? לזכור אותה יפה כמו שהיא הייתה ולא מדממת על הכביש.
אני מרגיש כל כך אשם. מה היה קורה אם לא הייתי יורד איתה?? אולי היא הייתה יושבת לידי כרגע בזמן שאני כותב את זה.
הלב נשבר באפי. 5 שנים שהיו מדהימות איתך נגמרות עכשיו אבל אני מקווה שאת סולחת לי ושומרת עלינו בגן העדן שלך ;(