איך קורה שעד שמישהי ממש בעניין שלי גם היא מוותרת ויורד לה כ"כ מהר?

הדם שלי פשוט רותח מתסכול, אני לא יכול לתאר לכם מה עובר עליי ומה אני מרגיש.

מה הטעם לעבוד? מה הטעם לחסוך כסף? מה הטעם בכל הדברים שאנחנו שואפים אליהם? ואם יש טעם אז מאיפה המוטיבציה? מה הטעם אם אני נשאר בסוף כל יום לבד?

לפני יומיים ביום שני בערב חיכיתי בתחנת אוטובוס ניגשה אלי מישהי חמודה כשהייתי באמצע שיחת טלפון וביקשה 5 שקלים לאוטובוס אחרי שאמרתי לה שאין לי המשכתי בשיחה וראיתי אותה הולכת מהתחנה ואחרי דקה חזרה עם שאלה, "איך קוראים לך?" אמרתי לה והיא אמרה איך קוראים לה, דיברנו קצת ובדיוק הגיע האוטובוס, מהשנייה הראשונה שמתי לב שהיא בעניין אז שאלתי אם היא רוצה לקחת את המספר שלי שנדבר יותר מאוחר, היא רשמה אותו במהירות לפני שעליתי לאוטובוס, שלחה לי ישר הודעה "זאת אני והשם שלה" כבר הגעתי לאן שנסעתי והייתי קצת עסוק ואחרי שעה וחצי בערך היא ניסתה להתקשר אלי ואחרי שראיתי שיחה שלא נענתה שלחתי לה הודעה שאני קצת עסוק ונדבר יותר מאוחר, הייתי עסוק עד מאוחר.

יום אחרי ב 12 בצהריים היא שלחה לי הודעה "רוצה לצאת בערב" וגם הייתי עסוק אז חזרתי אליה בשיחה כמה שעות אחרי, היא ענתה אחרי 2 צלצולים דיברנו קצת ואז ששאלתי מתי היא חשבה להיפגש היא שאלה "רוצה עכשיו?" זה היה סביבות 6 בערב אמרתי לה אפשר קצת יותר מאוחר סביבות 8 וחצי 9, אמרה אין בעיה נהיה בקשר יותר מאוחר.

נפגשנו, ישבנו באיזה פארק דיברנו צחקנו סיפרה לי עליה, אמרה שהיא הייתה מופתעת אבל שמחה שאמרתי לה שתקח את המספר שלי ואמרה שאף אחד לא התחיל איתה ככה לפני, אמרתי לה את התחלת איתי בחיוך והיא צחקה ואמרה נכון ואמרתי לה שזה מחמיא לי ובהמשך השיחה גם אמרה שהיא רצתה לדבר איתי מהרגע הראשון שראתה אותי ושלמרות שהיא חסרת ביטחון היא מצאה ביטחון באותו הרגע, כל השיחה העניינים שלה היו על השפתיים שלי וכולה מחוייכת, נראיתה שהיא רק מחכה למהלך שלי.

אחרי רבע שעה שאנחנו יושבים אמא שלה מתקשרת ורוצה שהיא תחזור הביתה, שאלתי לפני שנפגשנו אם יש לה שעה שהיא צריכה לחזור אמרה 10 וחצי, אחרי שסיימה לדבר עם אמא שלה זה כבר הפך ל 9 וחצי, ונפגשנו לקראת 9 אז כבר לא נשאר זמן ואחרי כמה דקות קמנו ללכת לכיוון הבית שלה ושהגענו ליד הבית ניסיתי לחבק אותה ופתאום היא הייתה כולה סגורה והיה נראה שהיא רוצה ללכת.

אני חושב שבחיים לא הייתה לי צביטה כזאת, אכזבה כואבת מבפנים, מה קרה פתאום?! לא יכולתי להשאיר דברים באוויר, התקשרתי אליה ושאלתי מה העניין, לא אכפת לי שזה מהלך שיכול להיתפס כ"חולשה" או "נואשות" רציתי לדעת כמה שיותר מהר איפה זה עומד, היא אמרה שהיא חשבה על זה כל היום וזה "פשוט לא זה" בנוסף לתירוצים המוכרים "עסוקה בלימודים ועבודה" וכאלה... מצחיק שיום לפני זה סיפרה לי שהיא עברה השנה לבית ספר מחוץ לעיר כי היא גרועה בלימודים.

מה אני עושה מכאן? אני מרגיש שאני פשוט שונא את המין הנשי! אי אפשר איתכן! אני מרגיש תסכול ועצבים ופשוט הרגשה שאי אפשר לתאר במילים, למה אתן פוסלות כל כך מהר?! למה את מתחילה איתי, מתקשרת אלי, שולחת לי הודעות "רוצה שנפגש" ויום אחרי "זה לא זה", אני מרגיש פשוט כישלון, שאף אחת אף פעם לא תאהב אותי, איך עד שמישהי ממש בעניין שלי גם היא מוותרת ויורד לה כ"כ מהר...