האם זה מוצדק לנתק קשרים עם אמא בגלל ההתנהגות שלה? ומה לעשות אם כן?

אז אני נולדתי במשפחה שעלתה מארצות הברית ועם אח בן 11 ואנחנו כרגע גרים ברעננה.

אמא שלי היא אמא אוברפרוטקטיבית כלפי ולא כלפי אח שלי אבל כדי להיות הוגן יש לי תסמונת אספרגר קלה אבל רוב הזמן היא לא רק אוברפרוטקטיבית

היא אישה שצועקת על כל מי שמעצבן אותה אפילו קלות כמו אם מישהו נגע לה בחפצים והיא אשכרה מתעצבנת ממש על שטויות וכשאני מתכוון שתויות אני אשכרה מתכוון לשטויות הנה כמה דוגמאות:

1. היא צעקה על אבא שלי בגלל שהוא צחק בזמן שהיא התלוננה שמישהו לכלך את האסלה ואיימה לרצוח אותו

2. היא פעם נתנה לי עונש של חודש אחרי שמצאה שיש לי קבלה של ארומה בתיק וזה בגלל שהלכתי לקנות בורקס שמה

3.היא פעם מצאה שיש סימנים של הבושם שלה על המראה במקלחת שהיא לא השתמשה והיא קראה לי ולאח שלי למקלחת כדי לברר מי עשה את זה וכשהיא לא מצאה מי זה היה היא אמרה לנו בציניות: "איזה ילדים נהדרים יש לי" וכשניסיתי להיות הבן המרדני שאני ואמרתי לה שהיא אמא השנה בגלל זה היא צרחה עליי מיד אחרי המקלחת וסוג של ניתקה איתי קשר ליום

4. היא פעם איימה לקחת את כל הזכויות אדם שיש לי בגלל שהתחצפתי אלייה

5. היא פעם נסעה מהר במסלול רק כדי שמישהי לא תיכנס לפנייה למסלול בכוונה

אבל מה שבאמת אני צריך לדעת זה אם יש לה בעיית כעסים בגלל שהיא לא מפסיקה לעשות את זה וממש קשה לי להיפתח בפניה ואפילו כשאני כותב את זה אני רועד רק מהמחשבה שהיא תראה את זה אולי ותהרוג אותי

ולא ציינתי עדיין את המקרה הכי גרוע שהיה לי איתה שקרה לי שנה שעברה כשניסיתי כדור ריטלין חדש: אז וגם היום קשה לי לקחת כדור מלא אז אני צריך לפרק אותו ולקחת אותו עם מים כדי לבלוע ובאותו יום ניסיתי לבלוע את זה באופן מלא בפעם השנייה וזה היה בוקר אז אמא שלי הייתה צריכה לצאת לעבודה ואחרי שראתה שלוקח לי זמן היא מנסה לתת לי עצות שלא עבדו וניסתה לזרז אותי וניסיתי להסביר לה שקשה לי אבל היא לא רצתה להקשיב לי אז היא פשוט המשיכה לזרז אותי ובכל פעם היא התעצבנה יותר ויותר ואפילו הגיע לשלב שהיא צרחה עליי עלבונות ממש קשים כמו למשל: אתה רוצה לעבוד?!?!?! (כי התחלתי לעבוד באותה תקופה) איך אתה יכול לעבוד בלי שאתה יודע איך לקחת כדור כמו שצריך?!?!?! בושה!!!!! ואיך אתה לא מצליח לקחת כדור אני מצליחה!!!!! אז למה אתה לא!!!!! ואני זוכר באותו רגע שהייתי עם דמעות בעיניים אבל אז הגיע החלק הכי גרוע שאמא שלי פשוט תפסה לי בצוואר ומשכה אותו בכח לאחור ובכך שרטה לי את הצוואר ואחרי דקה שזה קרה הצלחתי לבלוע את הכדור ומיד אחרי זה רצתי בבכי לחדר שלי ועשר דקות אחרי אמא שלי בדקה איך אני לפני שיצאה לעבודה ואמרה שהיא מצטערת וצעקתי עלייה שתצא לי מהחדר והיא אמרה לי שהיא תפצה אותי שהיא לא עשתה. אבל זה לא מפסיק שמה, בטיול שהיה לנו בגרמניה נכנסתי לסכסוך איתה שוב בגלל שלקח לי זמן להחליט על מה לקחת במסעדה והיא צעקה עליי שוב ואני ציינתי את המקרה הזה ואני לא זוכר למה לא אבל אני כן זוכר שהיא צרחה לי בפנים והייתי עושה את זה שוב אם הייתי צריך!!! וסבתא שלי ישבה לידי ודווקא הצדיקה אותה עד סוף היום התרחקתי ממנה כמה שאפשר והיא לא הבינה אז מה היא עשתה ודיברה כמו ערס שאמרה: מה עשיתי?. אבל החלק הכי גרוע זה שאני ממשיך להזכיר לה את זה והיא כנראה חושבת שאני סולח לה על זה כשאני בכלל לא אשכח את זה בחיים והיא טוענת שזה קרה מזמן ושאני מגזים בכל פעם שאני מזכיר את זה.

אני רק אומר את זה עכשיו כי היה קשה לי לספר על זה עד עכשיו אז אני צריך עזרה בלהתמודד עם זה ואני צריך לדעת אם יש דרך שאוכל לגרום לה להשתפר כי אני לא רוצה לעזוב את הבית עדיין וגם כי אני מפחד לעזוב את הבית ולומר את האמת היא השאירה לי צלקת בזיכרון עד היום שאני לא מוכן לסלוח לה וגורם לי לפחד ממנה וממש קשה לי לחשוף דברים חדשים לפניה כמו: שיש לי חברה ואני לבד בהפסקות אז אני רוצה. ואפילו חשבתי לאחרונה לנתק איתה קשר מוחלט אז אני צריך מישהו שייתן לי עצות ואני ממש אשמח אם תענו בחום ותענו לי על השאלות