לא אוהבת את איך שהגוף שלי נראה, איך אצליח לקיים יחסי מין ככה?

אהלן.
נושא דיי מורכב ורגיש,אך אשמח לשמוע את דעת ההמונים.
אני בחורה בת 19 שסובלת מדימוי גוף שלילי מאוד. התעללתי מגיל קטן בגוף שלי, הפרעות אכילה, הרעבות,בולמוסים.. הייתי מורידה 5 קילו ומעלה 10. ככה במשך המון שנים. התחלתי להתאזן רק בגיל 16 בערך.
לצערי, ההתעללות הזאת ניכרת על הגוף שלי.
יש לי חזה גדול, והוא נופל וקצת מרוקן.. לא לגמרי אבל ממש לא מלא. ובלי קשר להרעבות יש לי חזה אסימטרי- לפחות הבדל של מידה,מידה וחצי ביניהם.
אין לי פרופרציות יפות בגוף, יש לי אחוזי שומן גבוהים אבל אני במשקל נמוך. מה שנקרא ״skinny fat" , יש לי בטן עגלגלה ושומנית וצדדים ענקיים וישבן קטן וזה נראה חסר פרופרציה.
המון סימני מתיחה אבל הם שקופים ופחות מפריע לי.
עד כה לא נשמע מגרה, I know. אבל עם בגדים והחזייה הנכונה,אני לא נראת בר רפאלי אבל אני נראת רזה יחסית עם חזה גדול,
אני ממש לא מנסה להשתחצן אך זה מידע רלוונטי- אני מקבלת הרבה פידבקים חיוביים מגברים על המראה החיצוני שלי ולא מעט ניסו לפתח איתי קשרים. ולשמחתי אני מקבלת פידבקים גם על תכונות פנימיות, אבל אני למדתי על בשרי כמה אנשים שופטים לפי המראה.
כל פעם מחדש צצה לי המחשבה בראש שכאשר הגבר שאתאהב בו וארצה לקיים איתו יחסים יראה אותי ערומה הוא יגעל ממני.
אני יודעת שיש כאלה שיגידו שמי שיאהב אותי יאהב אותי ככה, אבל בואו נודה באמת, מראה חיצוני משחק תפקיד.. וזה עלול להיות מאכזב ממש לגבר שיהיה איתי. יש ציפייה מבחורה להיות עם גוף מוצק בגילי הצעיר.
אני אציין שאני ממש לא עצלנית וניסיתי תזונה וכושר באופן מקצועי אך זה נקטע בעקבות בעיה רפואית. אני מתכננת גם ניתוח הרמת חזה בעתיד.
אך עד שאחסוך ואעשה זאת, כל פעם דחיתי גברים רק בגלל החשש הזה.
אני בן אדם שמאוד לא שופט מראה חיצוני של אחרים אך עם עצמי אני קשה מאוד ואף אכזרית.
כעת הכרתי מישהו , לא תיכננתי...וזה מראה סימנים של כיוון רציני, והחששות האלה מציפות אותי ובא לי לבכות.
נניח והייתם מתאהבים במישהי כמוני,הייתם מבליגים על הפגמים? העניין הוא שמבחינה פיזית, אני מניחה שזה יכול להיות boner killer וזה לא ממש נשלט.
חשבתי על דרכים שבהם אוכל לקיים יחסים,
בחושך
עם חולצה/חזייה עליי.
מתחת לשמיכה...
וכל מיני טריקים שכאלה.
האם היה מפריע לכם כשמישהי נשארת עם החזייה עלייה או מכבה את האור?
אציין שמעולם לא קיימתי אקט מיני כלשהו.
אני יודעת שהכל בסופו של דבר בראש- ואם הייתי עם ביטחון זה לא היה אישיו... אבל זה לא הופך את זה לפחות אמיתי, אני מנסה מאוד לעבוד על הביטחון העצמי שלי אך זה לא קל...
אודה לעצות,תובנות וכדומה.
תודה לכל מי שקרא עד כה!