אמר לי שהוא מתנצל והוא יעשה הרבה בשביל שיהיה לנו טוב, לחכות או זה אבוד?

היי, רציתי לשתף אתכם במשהו שכואב לי כבר 3 שנים.
3 שנים אני אוהבת את אותו הבן אדם ו3 שנים אני מרחפת באויר בלי תשובות והבנה מה קורה.
בגדול, הסיפור התחיל מזה שהיינו יזיזים בהתחלה ואז עם הזמן התקרבנו, התחלנו לדבר מעבר לסקס, הוא סיפר לי דברים עמוקים מהלב שלו ואני גם והבנתי שאני אוהבת אותו, כי אנחנו מאד דומים - שנינו רגישים, כאובים מהחיים, עבר לא פשוט, מלחמות פנימיות אינסופיות ומדחיקים את הרגשות כי מפחדים מהם.
אז גם הוא ניקשר אליי ואמר שהוא מרגיש טוב איתי ועם הזמן המצב השתנה והתחלנו איכשהו לריב המון ונהיו בינינו מלחמות שבהן היו חסימות, קללות, אימפולסיביות של כעסים והמון רגשות של אהבה-שנאה והיינו מתנתקים לתקופה ואיכשהו, לבסוף, חוזרים לדבר ניפגשים, שוכבים, מגברים וצוחקים ואז היה יום אחד שאמרנו שאנחנו אוהבים זה את זו ושמחתי ובאמת חשבתי שהפעם ייתפתח בינינו משהו רציני, אבל הוא, כהרגלו נבהל, נעלם והתעלם לבערך שבועיים ולא נתן שום יחס.
ואני כאובה ממנו וכועסת מאד ומאז המצב רק הדרדר( אמרנו שאנחנו אוהבים לפני כמעט שנה ) ואני מוצאת את עצמי מתנהגת פתאום כמוהו - חוסמת אותו, חסרת סבלנות כלפיו, שונאת אבל אוהבת ורוצה אותו וכך גם הוא מתנהג איתי.
ובאמת, באמת שאין לי מושג מה כל הסיפור הדפוק זה 3 שנים, אבל זה פשוט ככה.
ומה שמצחיק זה שקשה לנו להתנתק, מלא פעמים אמרנו להתראות אחד לשניה אחרי מריבנ ופשוט חזרנו איכשהו לדבר ועוד אנחנו צוחקים על עצמנו מלא פעמים שזה כל כך אנחנו ושני מפגרים.
אני יודעת שגם אני פגעתי בו מלא ודיברתי אליו מאד לא יפה בהרבה מקרים, אבל אני פשוט כגר מתוסכלת, אני אוהבת אותו והוא יודע את זה ואני מאמינה שגם הוא אותי, אחרי הכל בעבר הוא היה מתעצבן ורוצה שרק הוא יהיה בחיים שלי כשהיינו יזיזים והוא לא רצה שאף אחד יהיה בתמונה וגם עברתי הריון לא רצוי בגלל שניקרע הקונדום והוא מאד תמך, אבל יש פעמים שהוא פשוט בלתי ניסבל ולא מובן - כמו שהוא ממציא שהוא היה עם מישהי כדי לראות איך אני אגיב או שהוא אומר לי שנתחיל דף חדש בלי מריבות הפעם אבל אומר שלא נהיה זוג, שנתחיל רגוע ומה שיהיה בעתיד אז סבבה ואז אני מסכימה איתו כי אני באמת כבר לא רוצה לאבד אותו( אפילו שבתיאוריה יהיה לי קה לדמיין עצמי ידידה שלו) ואז פשוט אחרי דאני מסכימה הוא מופתע ומציג את עצמו פגוע ואומר לי " אני חשבתי אחרת, כנראה אנחנו לא מתואמים בציפיות" ואני לא מבינה אותו, הוא מבלבל, הוא רגע הכי חמוד ורגיש בעולם ורגע אחד הוא כמו מפלצת ואני יודעת שזה לא בכוונה הוא פשוט לא מצליח לבטא רגשות ויש לו פחד מאינטימיות וכל מיני טראומות שעבר ואני הייתי בשבילו והכלתי אותו והוא פשוט אמר לי שאני מדהימה ושכמה סבלנות יש לי כלפיו והוא לא מבין איך אני לא העפתי אותו עד היום, אבל אני לא רוצה, אנחנו לא מדברים כבר חודש כי השיחה האחרונה הייתה פיצוץ שאמרתי לו דברים דוחים וחסמתי אותו והוא אותי, אבל אני לא מסוגלת כבר עם הכאב הזה, אני רוצה כבר שיגיד לי את האמת אם הוא אוהב אותי או שאמר סתם - והוא פשוט 3 שנים מתחמק מהשאלה הזו ומזה שנשב ונדבר וזה נראה שרק לי אכפת ומצד אחג ההיגיון אומר לי לעבור הלאה ממנו כי זה קשר רעיל והוא בחור לא יציב ומתודבך אבל מצד שני הרגש אומר לי להישאר ולהאמין שהוא ייטפל בעצמו נפשית עם פסיכולוג, הוא יוגע שהוא צריך טיפול הוא פשוט מתחמק מזה ומהרגשות והוא מעדיף להדחיק אותם מאשר להתמודד( הוא עובד במדא ושם מדחיקים 16 שעות רגש) ואז הבעיה היא שהוא לא יודע להתמודד עם הרגשות בזמנו הפנוי והוא חוזר למציאות ופשוט פוגע בי ובחברים שלו. והוא לםני חודש וחצי אמר לי שהוא מתנצל והוא יעשה הרבה בשביל שיהיה לנו טוב, שזה כולל פתיחת דף חדש ובעצם הוא חטף כאפת התעוררות ובאמת האמנתי לו אבל ראיתי שבין המילים שלו למעשים זה שנות אור ומצד אחד אני כועסת עליו שהוא העביר אותי את כל החרא הזה 3 שנים אבל מצד שני קשה לי לכעוס עליו ובא לי לעזור לו לצאת מהדכאון שהוא נמצא בו.
אני בן אדם טוב ונתתי המון בשבילו ויש לי תחושה שבעתיד מתישהו שוב נדבר ואולי זה יקרה שכבר הוא יהיה בטיפול ושמח ויציב יותר.
מה אתם אומרים? לחכות או זה אבוד?