אני רוצה ללכת לצופים כמו אח שלי, אבל באיזה קטע הוא חושב שהוא יכול להחליט עלי?

היי Ask People, יש לי בעיה עם אח שלי.. (הוא בן 17 בכיתה י'א)
הקטע החברתי שלו לא כל כך טוב, תמיד הוא היה רב ותמיד לא היו לא הרבה חברים..
למרות שכביכול כיום יש לו חברים ולדעתי זה מספיק.
אנחנו נוהגים לריב הרבה והמון תמיד, בכל זמן בחיים שלנו תמיד רבנו.
עכשיו, אני כבר למדתי איך להתייחס אליו בבית, בחוץ, בבית ספר...
אני פשוט לא מדברת איתו, אני לא מתייחסת אליו, לא מסתכלת עליו, לא נוגעת בו, לא פוזלת לכיוון שלו לא כלוםםם.
כי יש לו קטע כזה, כל דבר שאני יעשה תמיד יעצבן אותו וזה יגרום לוויכוח.
למשל: אם בארוחת שישי אני מדברת על איזה משהו שקרה לי בבית ספר, ולא, לא דיברתי עליו, לא דיברתי על חברים שלו, אני דיברתי על משהו שקרה בבית ספר עם ההורים שלי, אפילו לא דיברתי איתו! אני לא הסתכלתי עליו! לא עשיתי כלום! אבל זה לא משנה כי יכולל להיות שאמרתי איזה משהו שלא היה לא נעים לו לשמוע והוא חייב להתערב! וזה ניהיה ריב! ואני אף פעם לא מתערבת בעניינים שלו! לא דיברתי אליו, דיברתי אל ההורים שלי!
ולפני כמה ימים, הוא החליט שהוא רוצה ללכת לצופים.
אני מיד חשבתי שזה רעיון נפלא בשבילו ושהוא יכיר עוד חברים ושהוא יהנה מה זה!
ואז הוא אמר שהוא הולך לסניף אחר, לא ליד הבית שלנו אלא למקום די רחוק אבל עדין בעיר.
ואני חשבתי על זה והבנתי שזה רעיון דווקא טוב! שגם אני רוצה.
ואז.. שהוא שמע שגם אני רוצה.. הוא אמר שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן שאני אלך איתו לשם.
אבל אמרתי לו שאנחנו לא ניהיה שאותו הגדוד אבל הוא צעק ואמר שלא אכפת לו ואני לא הולכת, שאני יהרוס לו הכל.
דבר ראשון, הוא לא המציא את הצופים, הוא לא יכול להחליט עלי ולהגיד לי שאני לא הולכת.
דבר שני, על תדאג, אני לא יהרוס לך כלום! אין לי שום אינטראקציה להרוס לך משהו. אני לא באה בשבילך! אני באה בשבילי!
דבר שלישי, אני לא רואה פה שום דבר שהוא לא בסדר, אתה העלת את הרעיון של ללכת לצופים, ואני חשבתי שזה רעיון נפלא, ואז אמרת שאתה הולך לסניף של איזור אחר, ואז חשבתי שזה רעיון עוד יותר טוב, אני לא מכירה ילדים מהאיזור שם ואני חושבת שזה יהיה רעיון ממש טוב להכיר משם ילדים.
וקרה היום שבאמת הוציא אותי מדעתי!
אני ישבתי בסלון וראיתי סרט, לא כל כך שמתי לב לשעה, אח שלי שאלת אותי עם יש לי להביא לו שמונה שקל ואמרי שאין לי כי לא היה לי, ואז הוא אמר לי שאני חרא ילדה כי אני לא מביאה לו..
ואז הוא שם נעלים ושאלתי אותו לאן אתה הולך? והוא אמר לי לשום מקום או משהו כזה, שאלתי אותו: אתה הולך לצופים? הוא אמר לי לא.
אחרי זה ראיתי שיש לי שעה להתכונן ולהגיע וקמתי והלכתי לשירותים.
ראיתי אותו שם והוא אמר לי: אני הולך לשם אבל זה ממש רחוק וזה מסובך להגיע לשם ואין לך זמן.
ואני כזה: מה?!?! אתה הולך לשם??? למה לא אמרתי לי? ועכשיו אתה אומר לי גם שזה רחוק? ושלא יהיה לי זמן??
הוא עוד מעז לשאול אותי עם יש לי כסף לאוטובוס ולהגיד לי שאני ילדה חרא?!?!
אני לא מאחלת לאף אחד אח כמו שיש לי.