אמא שלי פשוט שונאת אותי, מאז שאבא לא איתה, אני האשמה הלאומית. לאן לעבור?

מאז שאני קטנה היא דאגה לי וטיפלה בי במסירות. היו לה קשיים מאז שאני זוכרת את עצמי, ובכל זאת היא דאגה לכל הצרכים שלי ושל אחים שלי כמו האמא הכי טובה בעולם.

החיים שבין ההורים שלי לא היו פשוטים בכלל. אנחנו סבלנו בילדות בעיקר מהכעסים בינהם ומהעצבים של אמא שלי שנבעו ככל הנראה מהקשיים שלה.

מעבר לטונים הקשים שהיו בקול שלה. התוכן היה קשה לא פחות. וההאשמות ההדדיות שהיו בינהם רמסו אותנו לגמרי.

אף פעם לא הסכמתי לשמוע לה"ר על צד שני.
וכשהם היו אומרים משהו, לא הייתי מקבלת.
שניהם האשימו את הצד השני בכל הבעיות שלהם.
אבא את אמא, אמא את אבא.
אז חשבתי ששינהם טועים וששניהם צודקים.
היום אני יודעת ששניהם טעו.
אף אחד לא היה אשם בצרות שלהם.

כשההורים התגרשו, עם כל הכאב, חשבתי שסוף סוף יהיה שקט.
אמא גרה בלי אבא. אבא גר בלי אמא.
לאמא אין את מי להאשים בבעיות החדשות, התבדתי.
היא המשיכה להאשים אותו ואת עצמה.

קשה יש רק בלחם, ורק מי שלא רגיש לגלוטן אוכל גם אותו.

הבעיה היותר קשה היא שבתור הקטנה , הייתי אשמה בהרבה דברים.

אבל מאז שאבא לא איתה, אני האשמה הלאומית.
בהכל. כמעט בכל הצרות שלה ..
סבתא שלי נפטרה השנה וגם סבא שלי , על סבתא שלי היא אומרת שאני אשמה בגלל שלא היה לה סוללה כי הייתי בטלפון שלה מתי שסבתא שלי עברה לטיפול נמרץ ..
"כל הבית הרוס בגללך"
"תעופי מכאן"
"חתיכת נבלה כלבה אחת נמאס לי ממך"
"עופי לישון כבר לא יכולה לראות את הפרצוף שלך"
"כל היום את לא מפסיקה לאכול"
ועוד ועוד ..
עכשיו גם יש לה חבר חדש , אני שואלת אותה משהו על החבר והיא אומרת לי " מה זה עניינך איזה ילדה חרא את" יש לי שני אחים גדולים , אח ואחות , הם בקושי בבית וגם שהם בבית ושאני מספרת להם הם מפחדים להתעמת איתה .. אני סובלת פה , ביקשתי לעבור לפנימיה , והיא אמרה לי "שאני אמות תעברי לאן שבאלך" ..
היא כל היום עצבנית , ורק החברות הטובות שלי יודעות על זה , אבל לא הכל ..
יש פעמים שהיא באמת האמא הכי טובה בעולם , אבל שניה אחרי , היא מתהפכת כמו פנקייק ..
היא הבטיחה לי ולאחים שלי (לפני שהיא התחילה את הקשר עם חבר שלה) שהיא לא תעזוב אותנו בחיים , ועכשיו היא יוצאת איתו הרבה , הוא בקושי מתייחס אליי , ואחים שלי אוהבים אותו .. אני מנסה לעשות הכל כדי להתחבר אליו , אני פשוט מרגישה שהוא לקח לי את אמא שלי ..
אני עושה הכל בשביל אחים שלי ואמא שלי .. ואני מוותרת על עצמי .
היא אפילו מעדיפה אותי על פני אחים שלי , אפילו שלשום היא אמרה לאחי הבכור "*** תעבור לגור איתי רק אתה מבין אותי זאתי שגרה איתי לא מבינה אותי בכלל" זאתי , הבנתם ?
האופציה לעבור לאבא שלי לא אפשרית , הוא גר עם חברה שלו והילדים שלה , וחברה שלו שונאת אותי ולא מסכימה לי להיכנס לבית *שלי* ! ואבא שלי בצד שלה .. כולם מוותרים עליי בזמן האחרון , אני רבה עם חברות שלי או שמתעלמת כי קשה לי והן קוראות לי סנובית , אף אחד לא מבין אותי אז הוא מוותר ..
אין לי אפשרות לעבור לא לחברה , לא לאבא , לא לפנימיה .. אני נשארת פה , עמוק בין כל הפצעים שלי , בין הילדות ההרוסה , ושנאה עצמית .. מה שנשאר לי זה רק הכלב שלי ..
אתם לא חייבים לענות .. רק רציתי לפרוק .