ערס צוציק קטן העז לענות לי כשביקשתי ממנו להתרחק עם הכדור שלו

אני נער מתבגר בדור הדפוק הזה.
ילד נורמטיבי, לא מחפש צרות
נתקל שוב ושוב בבעיה קבועה - התרבות בישראל על הפנים, מה שגורם לי להגיע לעצבים ולפעמים יותר מזה

היום ערס צוציק שקטן ממני בלא מעט שנים.. העז לענות לי כשביקשתי ממנו להתרחק עם הכדור שלו... הוא זרק איזה כדור עם עוד ילדון אחר ממש באיזור שישבתי עם כמה חברים וחברות, הכדור פגע בחבר שלי , שלא בכוונה אומנם אבל זה לא משנה, כשביקשתי מהילד להתרחק עם המשחק שלו הוא התנפל עליי כאילו היה מינימום ראש מאפייה. אתם בטח מכירים את זה.. בשביל להתעלם מהתופעה הזו צריך להיות או תמים או עיוור.
לנושא... אני צעקתי עליו קצת והוא המשיך לענות לי בחוצפה, גם כשהגעתי למצב שאני מאיים עליו שאם הכדור יגיע לאזור של החברים שלי שוב זה יגמר לא טוב, אני רואה שזה עדיין לא מפחיד אותו (מצטער אם זה עושה רושם שאני בן אדם אלים אבל לילדים כאלה יש לי אפס סבלנות וכבר נמאס לי שהדור הזה עושה מה שבראש שלו)
בקיצור עצרתי את עצמי בסוף והמשכתי הלאה. הבעיה - שלא תמיד אני מצליח לעצור את עצמי, ערסים תמיד מחפשים לריב, פעם אחת יצא לי את הצוציק הזה, פעם הבאה חבר'ה אחרים.
לפני כבר כמעט שנה, שברו לי את הרגל בערך 7 ילדים ברחוב.. שלא הכרתי למקרה שתהיתם, גם כן קטנים ממני אבל לא יותר מדי. אני לא ארחיב בנושא כי חבל על הזמן אבל תאמינו לי שהטעות היחידה שעשיתי הייתה שהייתי צודק ולא חכם.

עכשיו כל מה שכתבתי פה היה בעית המיקרו האישית שלי, הבעיה היא כללית
היא הולכת להטריד את כולנו, גדל פה דור חרא חסר ערכים חינוך ותרבות שמשתין בקשת על מבוגרים, מה שהם לא מבינים זה שעוד כמה שנים הם יהיו המבוגרים וככל שיעבור הזמן יהיו פה עוד ועוד חראות והדור הבא יהיה אפילו יותר גרוע... אם אני מסוגל לראות את זה בפרק הזמן היחסית קצר שאני חי.. אז זה בטח הרבה יותר בולט לאנשים מבוגרים ממני.

אני בטוח שאין לכם פתרון לבעיה הכללית של כולנו אבל אני כבר מיואש. אני יודע שלא יעזור לי "לעשות צדק" עם איזה טמבל פה וטמבל שם כי פשוט יש יותר מדי מהם.
לטפל בהם נקודתית זה לא יעיל, אבל מה לעשות שאני פשוט אוכל את עצמי מבפנים כל תקרית כזו. אני משתגע וחושב על זה יותר מדי - לא סתם יש זכות לכבוד במדינה דמוקרטית.

מעבר לכבוד שנרמס על ידי צוציקים מפגרים שלא עשו שום דבר בחיים שלהם, הבטחון העצמי שלי ירד מאז התקרית ההיא של שבירת הרגל, בחיים לא הרגשתי חסר אונים ככה. בחיים.
אני יכול להרחיב עד מחר בנושא אבל כנראה שלא תקראו ואני מקווה שהחפירה הזו הספיקה כדי שתבינו על מה אני מדבר.....

עכשיו בבקשה עצות... אני לא רואה הגיון בללכת לפסיכולוג כי אני באמת בן אדם שפוי, אני מוצא את זה טבעי ונורמלי לחלוטין שאני רוצה לחסל איזה כמה ערסים מפגרים שהם פשוט איום סביבתי לחברה ההישראלית.

ואל תחשבו שזה רק שם או רק פה או רק אצלי ואצלו, מחר אצלכם.
גדלים פה ילדים שלא מתביישים לדקור ניצולי שואה, כבר אין לי מילים לתאר את המצב העגום הזה.