הרבה הרהורים על המשך החיים, צריך עזרה בהכוונה

שלום לכולם,
אני בן 24 ואני מסיים עוד כמה חודשים את התואר הראשון שלי.
לא עשיתי טיול אחרי הצבא... את האמת שזה בכלל לא בער בי כשהשתחררתי.
אחרי השחרור עבדתי כשנה וחסכתי ללימודים. וכמו שניתן להבין, ישר אחר כך התחלתי ללמוד.
אני חייב לציין שהתקופה הזאת הייתה (ועדיין) התקופה הכי קשה בחיים שלי. קשה לי מאוד עם העיר שבה אני לומד-עם האוכלוסייה עצמה גם, עם העבודה שאני נמצא בה, עם הבדידות שלי בה, עם המתיחות הבטחונית והמנטלית שיש בה תמיד וכדומה.
כבר יוצא שיותר משלוש שנים שאני מרגיש מאוד מנותק מעצמי, ובכלל בדיכאון וחרדה קשים.

כרגע, אני פשוט עמוס במחשבות, שרובן שליליות. אבל עם זאת, יש לי מחשבה שהיא מאוד חיובית והיא לעשות טיול של כמה חודשים אחרי התואר (עם בת זוגי). כבר מהשנה השנייה ללימודים, אני לא מפסיק לחשוב על הטיול הזה.
עמוק בתוכי, איפה שנמצאת התודעה האישית שלי, אני מרגיש שזה ישחרר אותי מכל התקופה הזאת, ואיפשהו אני אמצא את החופש והשקט הפנימי שלי.
אבל פה מתחילה דילמה בפני עצמה...
ניסיתי לראות מקומות לטייל בהם, ואת האמת שכל מה שמעניין אותי זה לעשות יורו טריפ לכמה חודשים.
אני מסתכל על מדינות באירופה וזה הדבר שהכי מרגש אותי.
אבל מצד שני, יש את כל המזרח הרחוק ודרום אמריקה, ותכלס זה הזמן הכי מתאים לצאת ולטייל באזורים האלו.
אבל אני פשוט לא מצליח להתחבר לאזורים הללו! כשאני רואה את ההתנהלות במדינות העולם השלישי, אני לא מצליח להיות אדיש ונכנס לחרדה קיומית (כמו בעיר קאני לומד בה)-כזאת שקשה לי לראות שאנשים חיים בקושי ובעוני כזה. מרגיש לי שפשוט במקום להנות ולהשתחרר אני אכנס לעוד יותר מחשבות מדכאות ושליליות, שמהם רציתי לברוח בטיול שלי. אני לא מתחרט על המחשבה הזאת שקיימת בי לגבי כל העולם השלישי והחיים הקשים שמלווים בהמון עוני ואומללות. ההפך-אני איפשהו שמח שאני לא מצליח לזרום עם זה.
אבל אני גם שואל את עצמי, למה אני לא יכול להרחיב קצת האופקים שלי ולזרום עם הדברים האלו?
תמיד, איך שאני מכיר את עצמי, עשיתי דברים שונים מהמקובל והלכתי בדרכים די שונות מכל המיינסטרים. גם עכשיו אני מרגיש ככה, אבל משום מה... עכשיו זה מציק לי ממש.

אחת הסיבות העיקריות הן שאני פשוט גם דואג ממש לעתיד... מה שיהיה אחרי שאחזור מחו"ל? לא יודע לאן לפנות... מה להמשיך ללמוד... (כבר כלום לא מעניין אותי כל כך) אני מפחד ולא רוצה להמשיך לגור בבית של ההורים שלי. אני באמת.מפחד להתקע ולא למצוא את עצמי.
אני יודע שהטיול יעזור לי להשתחרר קצת מכל העומס, אבל אני לא יודע מה יהיה אחר כך, ואני קצת דואג גם לגבי הכסף. מדאיג אותי איפשהו, כי אם הייתי טס למזרח הרחוק הייתי חוסך והיה לי קצת עודף של כסף, שאיתו יכולתי לעבור למרכז ולשכור דירה עד שאמצא עבודה... להבדיל מאירופה שהיא יקרה.

אבל אני לא מצליח להתחבר... אירופה נראית לי פסטורלית כל כך, ושאני כול לממש את האינדיבואליות שלי, ובאמת ששמה אני מרגיש שאני יכול לנקות את הראש שלי ולמצוא את עצמי... אני לא באמת יודע מה יהיה, אבל זאת התחושה וההשערה. זאת, להבדיל ממדינות העולם השלישי, שאיפשהו אני מרגיש שתמיד הולכים להתסכל אליי, ובכלל לראות פשוט חיים קשים, וזה פשוט מעציב ומדכא!
אבל שוב, מצד שני מתי תהיה לי הזדמנות לטוס להודו או לדרום אמריקה (וכו')? הרי זה הזמן...!
אבל גם מי אמר שהחלומות של אחרים הם החלומות שלי?!

לסיכום, אני לא רוצה ללכת למדינת עולם שלישי, ואז להתחרט או לעשות את עצמי רגוע, בזמן שכולי חרד מבפנים. הייתי כמה פעמים בחו"ל, ואיפה שהכי נהניתי, זה היה במדינה מערבית באירופה.
אני מאוד אוהב טבע וטרקים, אבל פשוט מרגיש שזה לא שווה, אם מרגיש חרדה מהאנשים ומההתנהלות שמה.
את האמת שאני ממש מהורהר מזה, ואיפשהו דואג שגם בסוף אטוס לשם. זה נשמע טיפשי אחרי כל מה שכתבתי, אבל עדיין...

את האמת שכתבתי את הפוסט הזה כדי שאדע איך זה נראה מהצד, ואקבל קצת עצות מכם.
את האמת, שאני אשמח נורא כי אני מרגיש שהפעם אני צריך את זה מאוד.
אני בדרך כלל לא מבקש, ומדבר רק עם עצמי על כך או עם בת זוגי.

תודה רבה :)