ההתנהגות של אמא שלי לא הוגנת כלפיי, לפעמים נדמה לי שהיא שונאת אותי... זה רק בראש שלי?

שלום לכולם ותודה שנכנסתם,

אני בת 13, לומדת בכיתה ז'. הבכורה במשפחה (יש לי עוד אחות שצעירה ממני בשלוש שנים).

אנחנו לא משפחה מאוחדת וחמה: אבא רוב היום בעבודה וכשהוא לא בעבודה הוא עסוק בלקטר ולישון, אחותי רוב היום נפגשת עם חברים והולכת לפעולות בתנועת נוער, ואמא שלי בזמנה הפנוי, עסוקה רק בלרדת עליי.

היא עובדת, אבל יש לה לפחות שלוש פעמים בשבוע ימי חופש מהעבודה (היא עובדת בחצי משרה).

וזה... לא פועל לטובתי בכלל.

כל היום רק מטיפה לי, צועקת עליי, ממש נטפלת אליי, מחפשת להכשיל אותי וכשאני נכשלת: רק ביקורת וביקורת וביקורת. והכל נאמר בצורה מזלזלת.

דברים כמו "אין לך חיים", "תראי מה נהיית" (משקל), "עכשיו אני מבינה למה מתנהגים אלייך ככה בבית ספר" (בעיות חברתיות) ועוד ועוד ועוד.

ואני באמת מנסה לעשות את המיטב, לא מקבלת כלום בתמורה.

כל הזמן מחפשת אותי, היכן כשלתי והיכן אני שוגה.


עכשיו מתחיל סוג של קטע ביני לבין אח של חברה שלי, שאותה הכרתי דרך האינסטגרם ומסתבר שהאמהות חברות ילדות שניתקו קשר (הניתוק מצדה של אמא שלי).

הבחור הזה גדול ממני בשנתיים, וכמובן שאמא שלי לא מוכנה לשמוע עליו:

כי הוא לא חתיך מספיק (אני בוחנת אנשים אך ורק על פי האופי, בניגוד לאמא שלי שמסתכלת על חיצוניות בלבד), כי הוא גדול ממני בשנתיים (שאת זה אני יכולה להבין, כן?) וכי לטענתה "אנחנו לא צריכים להיות ביחד, ומה לי ולו?".


היא לא מסכימה לי לצאת עם חברות כמעט אף פעם בערבים, כך שאני כל הזמן בבית כי אף אחת מהחברות שלי לא יכולה לצאת בצהריים, (וערבים מבחינתי זה החל מהשעה 19:00), ובאמת לא לנסוע עכשיו למקומות רחוקים, להסתובב בשכונה, מקסימום ללכת לקולנוע.

אני מרגישה חנוקה. אני מבינה שאני בת 13 ושמחובתי להקשיב לה, אבל נמאס לי כבר שאין לי שום זכות בחירה למה לעשות:

היא בוחרת למה אני אתחפש בפורים, מה אני אלבש (אני לא מתלבשת אף פעם בלבוש חושפני וגם לא מעוניינת. מדובר פה בסגנון לבוש), וזה... מעצבן!

כי בא לי קצת להיות עצמאית! למה היא כל הזמן צריכה להחליט עליי?!

לפעמים נדמה לי שהיא שונאת אותי, אנחנו אף פעם לא מדברות כמו אמא ובת ואחת הסיבות שאני כל כך מתחברת לבחור החדש זה בגלל שיש לו משפחה חמה.

ואני מתביישת להגיד... אבל אני גם רוצה שההורים שלי יהיו ככה! גם אליי וגם אחד לשנייה.

אני סתם מגזימה? או שיש משהו בדברים שאני מרגישה?

ניסיתי לדבר איתה, בעדינות, אבל היא לא מקשיבה לי ומבחינתה דבריי הם דברי סרק.

אשמח ותאמרו לי מה דעתכם.

תודה מראש.