אני בבעיית זהות קשה, לא יודע מה לעשות, איך אצא מזה?

תקשיבו כולם, אני בבעיה קשה כבר המון זמן. בעיה שאני לא מצליח למצוא לה פתרון כבר המון שנים, אני כל הזמן רק תקוע ותקוע ולא יוצא מזה. בחיי שאני כבר מתחיל לחוש ייאוש. לא יודע כבר מה לעשות.
כיום אני בן 24, גר לבד , שוכר דירה ועובד. לפני כעשר שנים, בסביבות גיל 14, בעקבות אבא שלי, ובעקבות האינטרנט ומשבר גיל ההתבגרות, חזרתי בתשובה. נכנסתי לעולם של הדת. אחר כך נכנסתי לעולם החרדי, והצלחתי להתקבל לישיבות חרדיות טובות. לא אלאה, לא אאריך. זה סיפור ארוך, אבל הנקודה היא שכל הזמן הייתי קיצוני, לא ראיתי בנות, והיייתי בדת חזק כל הזמן, אבל גם סבלתי חברתית כי היה לי קשה עם אנשים שם. הרגשתי מוזר באיזשהו שלב, ופשוט נהייתי כופר (אני בכוונה לא מספר הכל כי זה ארוך מדיי) , ועזבתי את הישיבה ונהיתי חילוני בתוכי, כשכלפי חוץ אני עדיין חרדי. ככה שרפתי שנתיים עד הצבא, והשתחררתי מוקדם בגלל שהיה לי קשה להיות עם חילונים ובנות. אבל אז כבר הפסקתי ללכת עם כיפה. כיום, כשנה מאז, אני כבר עובד במקום עבודה הרבה זמן, חושב על לימודים . אבל הבעיה שלי כיום היא שאני מרגיש כאילו יש לי כאב ראש נפשי, כל הזמן, כאילו אני דפוק כל הזמן, אין לי כוח לכלום , מרגיש שבא לי לישון כל היום ולהיות מיליארדר בלי לעשות כלום, יודע שצריך לעבוד קשה, כדי להצליח בהכל, אבל מרגיש שאין בי כוחות. אפילו לכתוב את השאלה הזאת קשה לי! קשה לי. עד לא מזמן הפריע לי גם לגעת בבנות בטעות באוטובס אבל התגברתי על זה ועכשיו לא מפריע לי. אבל אני כל כך עצלן שאני לא אוכל טוב, אין לי חברים ואין לי כוח לקנות לעצמי בגדים, גם כי אולי אני קצת מדוכא וחושב שאני לא נראה טוב, וגם בגלל שאני בדיכאון קל. אין לי מושג איך אניא אצא מהמצב הזה, קשה לי ללמוד ולעבוד, קשה לי כי קשה לי עם העולם החילוני, אני לא יודע באיזה עולם אני. פסיכולוג? הלכתי לתקופה קצרה ולא עזר, אולי אני צריך ללכת לתקופה ארוכה? בכל אופן - רע לי בחיים! אבל אני לא אתייאש כי יש בי הרבה כוחות, אני יודע שבסוף אני ינצח, אני יודע את זה, שבסוף אני ימצא את הדרך לפתור את כל הצרות האלה, לפעמים מרגיש לי כאילו העולם החרדי שהייתי בו זה איזה עולם חייזרים מטורף או הארי פוטר והוגוורטס כזה, שקיים רק בחלומות ובסרטים, אבל לא - אני הייתי שם, אני הלכתי עם כובע וחליפה ודיברו לידי ייידיש ובהברה אשכנזית כל הזמן. אני יכול לספר שהיום הלכתי לשם, לבשתי שחור לבן במיוחד, והגעתי לשם, וזה הזוי זה מרגיש כאילו זה המאה ה-17, ואני לא תופס ולא מבין איך בן אדם יכול להכיל בתוכו עולם כזה ולצאת בשאלה?? אני בסך הכל בחור צעיר שרוצה לחיות נורמלי, למה אני צריך להיות עם משקעים כאלה בעולם? בגלל החזרה בתשובה שהרגתי את עצמי ושהקפדתי לא להסתכל על בנות וכל הזמן ללמוד גמרא ולא לדבר עם אנשים - אז נהייתי בן אדם די מוזר בגילאי 14-19, עד היום אני די מוזר. אבל אני יודע שהכל ניתן לשינוי. הבעיה שקשה לי ללכת לעשות כושר, קשה לי ללכת ללמוד במכינה או להשלים בגרויות ולעבוד , (אצל ההורים לא יכול להיות כי לא נותנים לי להשתמש בבית בטלפון שלי כי יש לי סמרטפון והם רוצים שאני לא אשתמש בבית בסמרטפון אלא רק בפלאפון כשר), קשה לי לקנות לעצמי בגדים - נכון להיום יש לי רק חולצה אחת , מכנסיים אחד, נעליים קרועות ומשקפיים שבורות וקרחת. כשבחורה מסתכלת עליי באוטובוס אני רואה את הזלזול שלה, או את זה שהיא מסתכלת ואומרת לעצמה - ואו איזה מוזנח הוא... אבל שוב כאמור, לא מוצא את הכוחות לעשות שום דבר, קשה לי. פשוט קשה לי. אני שוב מדגיש חוזר ואומר - אני לעולם אבל לעולם לא אאבד תקווה. אני יודע שאני בעיקר רק מדבר, אבל אני באמת לא אאבד תקווה. אני הפסדתי כל כך הרבה בחיים שלי - נכנסתי לתוך העולם החרדי - ונזרקתי, נכנסתי לצבא והתקבלתי לקרבי - ונזרקתי , ואחר כך קיבלתי פרופיל 21 (זה היה בהסכמתי, הפסיכיאטרית אמרה לי שהיא נותנת לי לבחור, והגעתי למסקנה שזה הכי נכון עבורי). אני אולי נשמע ילד יחסית לבן אדם בן 40, אבל בכל זאת אני מרגיש כאילו עברתי הרבה, וככל שהזמן עובר נהיה לי רק קשה יותר ויותר. יש לי גם הרבה תובנות על החיים. לפעמים מרגיש לי כאילו אני חי במין עולם פילוסופי כזה, כי אני הסיבה החזקה שבגללה יצאתי בשאלה היא שהבנתי שהתורה לא דבר האל ואין עולם הבא ואין השגחה פרטית. או במילים אחרות - שאני כופר ביסודות האמונה של הדת היהודית. וכך, מצאתי את עצמי נמצא בתוך עולם חילוני, עם תרבות מערבית, 300 שנה קדימה מהמאה ה-17 שחייתי בה, וקשה להסתגל. מאוד קשה. מה גם שאני לא כל כך מת על התרבות הזאת, והייתי רגיל ואורח חיים שונה, בכלל לא הייתי רגיל שיש שיוויון בין גברים לנשים ושיש תמונות של נשים במודעות או בעיתונים. זה דברים שעד עכשיו מוזרים לי. למשל בעניין הלבוש אני עדיין הולך עם מכנסיים שחורות ונעליים שחורות. אני יודע שאני בבעיות. אבל ללכת לפסיכולוג זה יקר מדיי, זה 400 שקל לפגישה. והבנתי שלא כדאי דרך הקופ"ח, כי הם לא מקצועיים שם. אמרו לי שכדאי לי ללכת לסי בי טי. אה, ועוד דבר שלא כתבתי, שכשחזרתי בתשובה שיניתי את שמי, כך שהיום יש לי שם חרדי תנכ"י, ואני בכלל מרגיש שזה לא השם שלי. אני רוצה את השם שנולדתי איתו! קשה לי מהכול ואני גם לא החלטי.אולי באמת זה סוג של דיכאון מסויים זה שאני לא יכול או שקשה לי מאוד ללכת ללמוד וללכת למכון כושר. וכדומה. אבל. אני כנראה באיזשהוא שלב ייאלץ לעשות את זה. אה וזה שאין לי ניסיון עם בנות? לא מפחד מזה. אתמול ניגשתי לבחורה והעזתי , ממש העזתי, ואמרתי לה - את נראת לי ממש מעניינת , בא לך להכיר? ומאוד התביישתי להגיד את זה, אבל אמרתי את זה בכוח, והאי אמרה שהיא דתייה ושזה לא יעבוד כנראה אבל היא רשמה את המספר. ככה שיש לי תקווה. בכלל, אני מאמין שלכל בן אדם יש תקווה. אם הוא מאמין שיש לו תקווה. ואני עדיין מאמין שיש לי תקווה. בתכלס אני מרגיש שהחיים שלי די קשים, ושלא קל לי. בכלל. אולי זה עצלנות, אולי זה דיכאון. בכל אופן, קשה לי. אבל אני לא אוותר. אשמח מאוד לשמוע מכם עצות, איך לשפר את מצבי. ומצטער על הכתיבה הארוכה, פשוט הייתי צריך