צריכה עצה. להיות שכירה או עצמאית? אולי להחליף מקצוע?

יש לי תואר ראשון ומקצוע טוב (לא אחשוף יותר מדי פרטים)
הבעיה שלי היא עמוקה יותר מ "תמצאי עבודה", מה שאני בהחלט יכולה לעשות, תיאורטית. אבל להיות שכירה פוגע באיכות החיים, ויש מחשבה אמיתית מאחורי הבחירה שלי לנסות למצוא אלטרנטיבה לזה. אני רואה את זה בצורה מאד פסימית: שאנשים שהם שכירים הם מנוצלים, צועקים עליהם, מלחיצים אותם, דורשים מהם, אין להם ארוחת צהריים נורמלית, והם צריכים לנסוע כל יום (לפחות אני אצטרך לנסוע די רחוק אם אני ארצה לעבוד), ואני יודעת על עצמי שאני סובלת במסגרות, ואני לא יכולה לדמיין ימים שלמים במשרד. זה מרגיש לי כמו כלא, וגם המון שעות מול המחשב, זה פשוט לא איך שאני רוצה לחיות את החיים שלי, כל עוד יש לי אלטרנטיבה.

אני יודעת איך אני כן רוצה לחיות- אבל איך שאני רוצה לחיות לא יגרום לי להרוויח כסף חחח...אלא להפסיד המון..וזאת אולי הסיבה למה אני רוצה להיות עשירה...האמת היא שאני חייבת להיות עשירה כי אני רואה מה קורה למי שלא עשיר....זה אולי הקטע הכי מפחיד- שיכול להיות שצריך איזה משהו ואין (בדברים חשובים)- ובכלל אתה רוצה להיות חופשי להחליט, וליצור דברים מעניינים בלי מגבלה של כסף ולחץ להשיג אותו.

חשבתי על הסבה מקצועית- כי אני כבר לא יכולה לראות מחשב- אבל אין לי למה- כי בכל מקצוע שצריך ללמוד אליו לימודים גבוהים- יש תחרות עצומה, כי כל הזמן יש בוגרים חדשים, וגם לא מצאתי שום דבר שעניין אותי ללמוד אותו. והוראה לא בא בחשבון.

בשנה וחצי האחרונות אני מנסה לייצר לי עסק כעצמאית. וזה לא מביא לי מספיק הכנסה, אלא זה בדיוק לכסות את ההוצאות כשאני בבית של ההורים. ואני מרגישה לחוצה כל הזמן להתקדם במשהו, כי הכל מרגיש לי תקוע, ולכן אני עובדת המון שעות ברצף (אם אין מה לעשות אני סתם פותחת את המייל ומסתכלת כל עשר דקות, ורואה שיעורים לימודיים ביוטיוב וקוראת כתבות, או הרצאות מוטיבציה או דברים שמרגיעים אותי שהכל יהיה בסדר...) וחושבת המון על מה לעשות ומה יהיה...

בנוסף אני מכורה לקפה. אני שותה המון קפה- וזה מכניס לי מתח לחיים, חוסר שינה, ומגביר את המוטיבציה העצומה שלי במילא- פשוט לעזור לעצמי להגיע למקום ומצב יותר טובים. ומצד שני אין לי כוחות כי הקפה מכניס את הגוף לסטרס וגורם לי להיות עצבנית ולרצות שהכל יהיה כאן ועכשיו, וגם מעייף את הגוף והנפש. ואני רוצה להפסיק, ואני לא מצליחה- כי זה גם פיצוי על המצב שבו אני מבודדת מהכל והעתיד שלי לא ברור. וזה גם הרגל שמאד מאפיין אותי. (וזה באמת רק קפה, אני ילדה ממש טובה).


ואני נמצאת פה בלי חברה...ואנשים זה החמצן שלי, זה מה שגורם לי לשמוח. אני בנאדם ממש שמח, רק שהגעתי למצב כזה..לא קל. אני רואה את עצמי שנהייתי מרירה...וגם עצבנית ועצובה.

עוד נקודה למחשבה: ראיתי מישהי ביוטיוב שהקימה עסק עצמאי- והצליחה. ובעצם זה לא היה נראה כל כך זוהר ושווה את המאמץ- כי היא עדיין לא ממש "הסתדרה טוב", למרות שהעסק שלה בסדר ויש קצת כסף, והיא עדיין נראית דואגת ושעברו עליה תקופות שפגעו בבריאות שלה והפכו אותה ללא מאושרת ובודדה. ככה שגם להיות עצמאית לא נראה כל כך זוהר.

וגם נפלו לי אסימונים- שאני לא מתה על מה שאני עושה, אלא אני "מסתדרת עם זה", ולכן אין בי "אש" לגרום לזה לעבוד באמת, ולהכניס את זה להילוך גבוה. כל מה שאני רוצה מזה זה כסף....

יש לי המון חלומות ומחשבות לפרויקטים, אבל בגלל שאני במצב של הרבה ניסיונות שונים וחיפוש ומתח כבר הרבה זמן- קצת קשה לי להתמסר לתהליכים ארוכים (ואלה תהליכים א ולהיות סבלנית, ולהגשים דברים בשלבים. במיוחד אם זה משהו שאני לא מבינה בו לגמרי וצריך קצת מחקר לפני הביצוע. (למשל דורש להקים אתר אינטרנט עם מערכת סליקת אשראי, או מחקר על התחום)- וזה הרבה פעמים תהליך ארוך שקשה לי לעמוד באיטיות שלו. ולכן אני מוצאת את עצמי תקועה גם בזה. האמת היא שהפרויקטים נותנים לי תקווה- וזה גם דברים שאני אוהבת לעשות. הבעיה היא שאני לא יודעת מה יצא מזה, כי זה לא "מסלול בטוח להצלחה". אני לא בדיוק בעמדה בחיים שאני יכולה לקבוע מה בא לי, להתלבט, לשנות כיוון.. אני צריכה להתקדם ומהר כדי להתפרנס בעתיד (למרות שכרגע לא חסר לי כלום, אלא שאני יודעת מה זה חוסר ואני לא רוצה "למצוא את עצמי" סובלת יום אחד בגלל טעויות של היום).

עניין נוסף- חשוב לי להציג את עצמי לאנשים כבנאדם תקין, עובד. ולא איזה רחפנית שלא מוצאת את עצמה...גם בדייטים- מה יחשוב עלי מי שיצא איתי? זה יכול לגרום לו לכבד אותי פחות, או לשפוט אותי. לא בצדק- אני ממש לא עצלנית, ומאד משתדלת בעניין של למצוא את הדרך שלי. אז לא כל כך בא לי לצאת לדייטים...אבל במילא אין לי עם מי.

כיוון חדש? עצות? הערות? אמפתיה?