הפסקתי להאמין באלוהים. האם זה מאוחר מידי כדי לעשות שינוי?

נולדתי למשפחה חרדית, למדתי במוסדות חינוך חרדיים ותמיד הייתי סביב אנשים שמאמינים באלוהים. אני כבר לא מניח תפילין כל יום, לא שומר בהכרח על כשרות ולא תמיד שומר שבת. אציין כי אני עושה זאת בצנעה מוחלטת ואף אחד לא יודע זאת מלבדי, ולכן כשאני לצידם אני כן מקיים מצוות. כשאני בסביבת אנשים או משפחה אני מתנהג כרגיל כמותם כי אני לא רוצה לאבד את הקשר אתם. בתחילה אמנם הפסקתי לקיים מצוות וגם עברתי "עבירות", אבל איכשהו תמיד האמנתי שאלוהים קיים. עם הזמן האמונה הזו התחילה להתרופף אצלי וכיום, רציונלית, אני פשוט לא מאמין בישויות מטאפיזיות או בניסים. אני לא מאמין שהיו רבנים שהיה להם רוח הקודש או שמשיח יבוא מתישהו, זה נראה לי כמו אמונה טפלה. בהתאם, אני לא מאמין שתפילות ואמירות תהילים עוזרות וקשה לי להאמין שיש משמעות למה שקורה אחרי המוות. אני פשוט לא מאמין לשום דבר, ומאמין רק בדברים שעובדים ושהוכחו אמפירית, על ידי או על ידי מחקרים אמינים. אני לא יודע מה לעשות. אני מגיע לתפילות בבית כנסת ואני מרגיש זרות מוחלטות. לא אוהב כבר את החרדים, את איך שהם נראים ואת חוסר הרציונלית שלהם, אבל אני לא יכול להתנתק מהמשפחה ומהסביבה שלי. אני גם מאמין שיש גם יתרונות בחיים הללו: תוחלת חיים ארוכה שנובעת כנראה מהרוגע שהאמונה שלהם משרה עליהם, משפחתיות וקהילתיות, ובאופן כללי פחות לחץ ופחות דאגות. אבל לא מצליח כאדם רצינלי באמת לחיות כך. אני חושב שכל האמונה באלוהים צמחה מהפחד מהלא נודע, מהמוות, מהרצון להיות מקושר למשהו גדול, עצום, אינסופי. אבל לצערי זה לא קיים. זה משהו מדומיין. הלוואי שזה היה קיים. לצערי, בגלל החינוך החרדי שקיבלתי מבחינה רגשית אני עדיין לפעמים פוחד מקיום האל ומהגהינום שעשוי להיות מנת חלקי כשאמות, אבל רציונלית אני מבין שזה קשקוש מוחלט. בקיצור לא יודע מה לעשות עם זה. קשה לי לחיות בשקר. אני רוצה להיות איש העולם הגדול, רוצה לקבל השכלה פורמלית, אבל אפילו בגרות אין לי. אני רוצה ללמוד באוניברסיטה ולהתעסק בדברים החשובים באמת ולא בספרים לא רלוונטים שנכתבו לפני מאות שנים. הבעיה היא שאני כבר נורא מבוגר ונראה לי שנסגר הגולל על הכיוון הזה. אין לי את היכולת לצאת מהעולם הזה וכנראה שגם אין לי סיכוי לקבל השכלה נורמלית בגלל הגיל. עצוב לי מאוד.