האוגר שלי חולה סרטן, קשה לי להחליט האם להרדים או לתת לו עוד זמן לחיות

שלום, יש לי אוגר חולה בסרטן. הוא הולך למות, זה בטוח, השלמתי עם זה. אני כרגע מנסה לדאוג שהחיים שנותרו לו יהיו הכי טובות והכי כייפיות שלו... אבל אני מתחילה לדאוג שפשוט קשה לו מדי, וקשה לי מאוד להחליט האם לתת לו עוד צ'אנס לשחק ולהנות או פשוט לסיים לו את הסבל אחת ולתמיד כרגע(בכל מצב אצטרך להגיע למעשה הזה, אם עכשיו או בעתיד, השאלה שלי היא יותר האם עכשיו לעשות את זה או לחכות קצת).
אני יודעת שאתם לא רופאים, כבר התייעצתי עם ווטרינר וההחלטה שהגענו אליה זה לתת לו כמה שיותר זמן שהוא יכול לסבול, וכשנראה שזהו זה והוא באמת סובל לקחת אותו להרדמה. הבעיה שהוא לא יכול לדבר, וקשה לי לדעת באמת עד כמה הוא סובל. בגלל זה אני מחפשת עצות, ומפרסמת פה את השאלה. אני אסכם לכם בכלליות מה אני רואה שהיתרונות שלו להמשיך לחיות כרגע, ומה מדאיג אותי שרע לו והוא מאוד סובל. ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי להגיע להחלטה סופית:

יתרונות:
- הוא אוכל וישן מלא, כמו כל אוגר רגיל. אני מפנקת אותו בירקות והוא פשוט מתנפל על זה באהבה, תמיד טוחן ומתלהב כשמשהו טרי וחדש מגיע.
- הוא עדיין נהנה לרוץ ולחפור, בונה לעצמו מנהרות קטנות מהנסורת ורץ ומתחבא במנהרות והבתים הקטנים הבנויים ששמתי לו בכלוב.
- הוא משתולל מלא על הגלגל, רץ ומתגלגל. למרות שהוא לא מרגיש טוב, כן נראה שיש לו אנרגיה שהוא מוציא על משחקים לעיתים קרובות מאוד ביחס לגידול הענקי שיש לו.

דאגות:
- הוא לא מוכן יותר לאף קשר איתי, כועס כשאני אפילו סתם מכניסה יד לנקות את השאריות אוכל ויציאות שהוא מפזר. וכבר לא מוכן שיגעו בו, ובעצם מסרב כל יחס ומשחק שהוא מחוץ לכלוב.
- הוא בוכה הרבה, בעיקר כשהוא נשכב לישון. זה הכי שובר אותי, לשמוע את הצפצופים שלו ולדעת שאין כלום שאני יכולה לעשות כדי להקל עליו כי אפילו ליטוף יחמיר לו יותר את המצב רוח.
- יש לו גידול ענקי על הצד, ענקי אפילו ביחס לבן אדם הייתי אומרת... כמעט אוגר שני יוצא ממנו... וזה מאוד מקשה עליו ללכת, הרבה פעמים כשהוא מנסה לשחק הוא פשוט נופל ומתקשה לקום(אני לא יכולה לעזור לו, כמו שכתבתי למעלה הוא לא נותן לי לגעת בו יותר). הוא כמובן גם צולע קבוע ומתעייף די מהר ממשחקים וריצות וחייב כל הזמן הפסקות קצרות כשהוא מנסה לרוץ ולהשתולל.
- הוא מאוד רזה. למרות שהוא אוכל מלא, הגידול "גונב" לו את כל האנרגיה, וזה גורם לו להיות רזה מאוד. מספיק כדי שאצליח לראות טוב את הרזון גם בלי להרים אותו ולקרב אותו לפנים שלי. (זה אוגר סיבירי, ממש קטנטנים).

אז כן, יצא ארוך אבל חשוב לי לשתף את כל העובדות שיהיה למי שמעוניין לעזור כמה שיותר מידע להתייחס אליו. אני ממש אבודה... אני מאוד רוצה שהוא ישאר איתי כמה שיותר, אבל גם מאוד רוצה שהוא לא יסבול. מאוד קשה לי לקבל החלטה... זה בעצם האוגר הראשון שלי, ולמרות שכן איבדתי אנשים וחתולים בעבר, לא יצא לי אף פעם להיפרד ממכרסם בצורה כזאת... אשמח לעזרהTT^TT