לא יכולה לחיות עם אמא, רוצה ללכת לפנימיה! איך לשכנע אותה לתת לי ללכת?

תראו, יש לי המון קשיים עליות וירידות, אין לי חברים בכלל אבל זה לא מה שמפריע לי.
הבית שלי מכוער ואמא שלי לא מכינה אוכל וגם אבא שלי לא,
אבל הם כן משתדלים לקנות לי ולהזמין לי וסבתא לשי לפעמים מכינה לי אוכל, אבל מה לעשות זה אפשרי באופן יום יומי ,והמון המון שבועות שלפעמים הייתי מסתפקת בשקדי מרק נוטלה שניצל טבעול ואיזה חטיף.
אבא שלי גם לא כל כך גר בבית כבר... היחסים שלו ע ם אמא גרועים הם אומנם לא התגרשו אבל...כן

יש לי כאבי גב נוראיים מעל 3 שנים, הפיזותרפיה לא עוזרת בכלל...., הכאבי גב האלה נהיים עוד יותר גרועים שאני צריכה לשבת על הכיסאות פלסטיק הקשיחים של הבית ספר ככה שכל שיעור הוא מחווה של כאבים בגב, ניסו להביא לי משענת, ניסו להביא לי הרבה דברים וכל דבר רק היה יותר גרוע מהשני.
אמא שלי היא הדבר הכי קש שיכלתי לקבל.
היא אוהבת אותי
היא דואגצ לי
היא עושה הכל בשבילי
אבל כל מה שהיא עושה רק פוגע בי, הכוונה שלה טובה אבל התוצאות שלה גרועות.
יש לה בעיה נפשית שקשורה ללימודים היא אובסיסבית ברמה מטורפת ללימודים.זה כל החיים שלה.
10 פעמים שהיא בודקת לי את הוובטופ ביום.
להכריח אותי ללמוד ולהתחיל לצרוח עלי מעל 5 פעמים ביום.
להתקשר לכל מורה שלי ולשאול אם היו שעורים או לא.
להתחיל לבכות בכי מר לאיזט מורה שלא הייתה מוכנה לעשות לי מועד ב לציון 78.
לא התחלתי לדבר על מה שקורה עם אני נכשלת.
דיכאון, בכי, אבל, צעקות, עצבים

אבל השיא של השיא.
בנסיעה באוטו אמרתי לה שאני רוצה לעבור לפניימיה.
וזה התפתח לריב בייני לבינה, שבאמצע היא התחילה לבכות כמו איזה מטורפת לצרוח בצורה שבחיים לא ראיתי, מכירים את הסטצנה של בחריתה של סוזי?
הבכי שלה לא התקרב לבכי של אמא שלי.
והכל בגלל הלימודים.
היא כמעט עשתה תאונה צרחתי עלייה והיא ישר עצרה בצד וברחתי בריצה מהאוטו שלה.

אבא שלי טוען שהיא שבורה, ואפילו עוד יותר...
ושאני זאת שאשמה
אני זאת שאשמה?
הממוצע שלי המחצית ההיא היה 93,
מאז תחילת המחצית אמא שלי התחילה להתשגע עוד יותר ואני סובלת מזה והציונים שלי צונחים.
היא יוצרת בעיות שלא קיימות.

ואנשים שאולים אותי, אין לך טיפת רגש לאמא שלך?
הייתה לי פעם, לפני 6 שנים שכל פעם שהיא בכתה הרגשתי שאני שונאת את עצמי ואני הבת הכי גרועה בעולם. אתם לא מבינים אילו הרגשות אכזריות ולא פשוטות אלה. והיא הייתה אשמה בהכל. בכיתב ו במשך כל יום היא הכריחה אותי לקחת ריטלין לאחר אבחון, הרטלין גרם לי להקאות, לסחסרות, חוסר תאבון קיצוני ולדיכאון, זה לא עניין אותה.
אחרי מעלה שנה של מחלמה שלי נגדה עם כוחות אפסיים היא החליטה לקחת אותי לאבחון שעלה לה מעל 8,000 שקל בשביל לבדוק אם באמת אני לא צריכה לקחת את זה בגלל השפעות, ונחשו מה? באמת לא הייתי צריכה לקחת!!
וחוץ מזה גם חטפתי טראומה, אני לא יכולה לבלוע כדורים אני מקיאה אותם ישר ללא רצוני באופן פסיכולוגי.
והכי עצוב.
שכל זה בא מתוך האהבה שלה כלפיי.
מרצון לעזור לי ולתת לי את כל מה שיש בליבה.
המורים לחצו עלייה שאני חייבת ריטלין כל הזמן, והיא שמעה מהם שזה עושה נפלאות ועוזר לילד ואחר כך הוא מודה.
היא תמיד רצתה את הטוב בשבילי,
אבל היא אף פעם לא הצליחה ומצליחה להשיג בשבילי.
אני מבינה את התסכול שלה, אבל
לי קשה יותר לסלוח לה איך שהיא פוגעת בי כל פעם מחדש. קשה לי . למרות שבתוך תוכי אני יודעת שהכל בא מאהבה.

פסיכולוגים ניסנו, כל מיני שיחות ארוכות והיתעצות עם אנשים ניסנו, הקשר בנינו לא עובד ואני לא יכולה להמשיך להיות תוצאה מהאהבה שלה כלפיי.

אני רוצה לעבור לפניימיה.
אבל אמא שלי לא מסכימה.

מה עלי לעשות?