רבתי עם החברה הכי טובה שלי בווטסאפ! והיא פשוט התעלמה מזה, העבירה נושא ודיברה כרגיל!

היי אנשים, ושיהיה לכולכם חג שמח!
בכל מקרה, אגש לענייני, כי לשם זה אני כותבת כאן, לא כך?
בכל מקרה, אז היי אני ליאת (שם בדוי), אני הייתי קוראת לעצמי, ילדה נחמדה? זה נשמע מעט רברבני?
אני מצטיינת בלימודים, אני גיקית ואוטואקית, ואני מתמודדת עם התקפים של עצב תמידי שלא רוצים לעזוב אותי.
אני נמצאת בכיתה מדעית, בדרך כלל הכיתות המדעיות הן כיתות טובות ומלאות בילדים נחמדים, אבל אני? אני נפלתי על כיתה עם ילדים רעים, מלאה בחברים שקריים, והיה לי קשה מאוד לרכוש חברים חדשים.
עד שחשבתי שהיו לי חברות, גיליתי שהן לא באמת כאלו, וכמובן שוב נהייתי מדוכאת, אבל אז הכרתי חברה מן השכבה שלי, היא הכירה לי את Green Day, והיינו כל הזמן ביחד.
עד שיום אחד רבנו, והיא הפסיקה לדבר איתי וכך נמשך למשך חודש ארוך ומייאש.
עד שיום אחד היא שאלה אותי; "מה קרה לך?",
וכמובן שהתעצבנתי עליה, אך, בסוף היא הציעה שנחזור לדבר כרגיל, ואני מטומטמת שכמותי אמרתי לה כן, ואז היא חזרה להגיד לי, 'היי', ולכמה ימים המצב בינינו היה נורמלי, עד שהיא החלה לדבר עם אותה הילדה שדיברה איתה כל הזמן כשרבנו ולא דיברנו שוב.
חשבתי לעצמי; 'אוי ליאת, את כהגרלך שוב לא סומכת על אנשים ואת לבטח סתם מקנאה, זה לא שהיא החליפה אותך!', אוי וכמה שטעיתי....
כבר חודש וחצי עבר מאז ואני כבר ממזמן לא רוצה שנחזור להיות חברות, אני וידידה שלי התחברנו ממש והיינו חברות טובות, והייתי מאושרת, ובאמת, ללא מעטפת שקרית מסביבי.
עד שיום אחד המורה שלנו נתנה לנו עבודה (שכחתי לציין מקודם, אנחנו לומדות באותה הכיתה), ואותה המורה הכריחה אותנו להתחלק לקבוצות של ארבעה על מנת לעשותה, אז אני, אותה החברה, ידיד שלי, ועל הרביעי הסכמנו לחשוב מאוחר יותר הסכמנו לעשות את העבודה יחדיו. אך הפלא והפלא, אחת מן הילדות השנואות עליי בכיתתי באה אל חברתי והציעה לה להצטרף לקבוצתה; מול עיניי, וחברה שלי ענתה כן, מול עיניי, וכל זה הילדה המציעה עשתה בזמן שהיא מסתכלת עליי בחיוך נבזי.
וכן, אני יודעת שאני נשמעת דפוקה וקנאית, אבל, העבודה הזו היא אחוז רב מן הציון באותו המקצוע, התעודה הזו היא חשובה למקום אליו אני רוצה להתקבל בעתיד, ובעיקר לחלום שלי, עכשיו, הייתי מבליגה אם, אני ואותה הילדה שהציעה לחברתי לא היינו, עוברות את מה שעברתי ביסודי יחדיו, ואם חברה שלי הייתה מבינה אותי; שזה החלום שלי שתלוי כאן בגלל העבודה הזו.
פניתי אל המורה שאני וידידי (שהיה אמור לעבוד איתי, חברתי וילד נוסף) נעשה את העבודה, למעשה, שנינו פנינו, אך, המורה מכריחה אותנו לעשות בקבוצות של ארבעה, ואין לי ולו עם מי להיות, כי כולם התארגנו...
יום למחרת, כלומר היום, (כי כל זה קרה אתמול), היא התעלמה ממה שהיה ומזה שהלכתי בזמן שהציעו לה להצטרף לקבוצה אחרת וכמעט בכיתי, ופשוט דיברה כאילו לא קרה כלום!
היום התעצבנתי עליה, והיא העבירה נושא! לא ביקשה סליחה ויתר מכן, היא אף אמרה, כי: "שקלתי להצטרף לקבוצה שלך, אבל עכשיו בגלל הריב שפתחת, זה לא יקרה", (כמובן שזהו לא ציטוט, אך הבנתם את הקטע).
וזהו, זה מה שקרה פחות או יותר, ואין לי מושג מה לעשות.
איכשהו הצלחתי להסתדר בקבוצה עם ידידי, חבר טוב שלי מהכיתה וחבר שלו, (שאותו אני שונאת אבל נדפקתי!).
אני מרגישה נורא ונבגדת.
היא יודעת שזה חשוב לי, אבל היא אמרה: "הציון שלי יותר חשוב לי מזה שנעשה את העבודה ביחד".
אני מרגישה נורא.
אני מרגישה שאין לי באמת חברים, אני כולי לבדי, ללא אדם שיכול להבין את רגשותיי, היא הייתה היחידה אשר נפתחתי בפניה, היחידה שידעה את סודותיי, ועכשיו, אני לא יודעת מה לחשוב.
אני לבטח מגזימה כאן, ולבטח אתם תחשבו כך ותתעצבנו עליי, אך אני כאן בשביל לפרוק את השדים אשר תוקפים את ליבי ושוברים אותו לרסיסים רבים וקטנים.
ויודעים מה עוד נורא? כל אדם ששומע את הטעמים שלי במוזיקה (שהם אגב רוק, רוק אלטרנטיבי, מטאל, אופרת רוק וכ'ו), או את הטעם שלי בסדרות (הברק, דוקטור הו, על טבעי), מסתכל עליי במבט מוזר, האם אני דפוקה כאן?
שיהיה לך יום נעים וחופשה מהנה.