נכנס לקשרים עם בחורות המבוססים על ניצול כאסקפיזם, איך להפסיק את זה?

החיים שלי היו בסדר גמור עד גיל 12, אבל בגיל 12 עברתי איזשהי טראומה פנימית והתחלתי לפתח המון חרדות והפרעות רגשיות, זה היה ממש בתחילת גיל ההתבגרות, אני לא ידעתי כל כך איך להתמודד עם החרדות ופיתחתי התנהגויות בלתי מסתגלות בשביל להתמודד עם המצב (כמו למשל: להסתגר בבית, לברוח לטלוויזיה) התחילו לי בעיות שינה ותיאבון והתקפי בכי.

גיל ההתבגרות שלי התעצב בצל כל המצוקה הזאת, שהתגייסתי למצבא הבנתי שאין כבר לאן לברוח ואני חייב להתמודד ולפתור את זה (מה שזה לא יהיה) לא הייתי כל כך מודע לחומרת המצב.

התחלתי להפגש עם פסיכולוג...
היום אני בן 29, הצלחתי לשנות המון דברים ולהתמודד עם המון דברים, אבל אני לא מצליח לחיות חיים של בוגר מתפקד. ויש לי עדיין המון הפרעות שלדעתי לעולם לא יתרפאו.

מה שכן לפני כמה שנים, רכשתי המון כישורי פיקאפ ויכולת להכיר בחורות בקלות, רק שבמקום להשתמש בזה למטרות כמו להיכנס לקשרים, יחסי מין וזוגיות, אני משתמש בזה לדברים הרסניים...

אני בהתחלה מפתה ומושך, אבל אחרי זה אני מרגיש שאני לא יכול להתמודד ולהיות בוגר, מתוך הריקנות והסבל הגדול שלי, ושאני פשוט מרגיש שאני לא יכול להיות אדם בפני עצמי, אני מציע להן קשר שבו הן מנצלות אותי, שאני אקנה להן דברים, אסיע אותן, והן לא יתנו בתמורה כלום ואף יסרסו וישפילו אותי...
אני יכול ימים שלמים לא לאכול ולא לישון וזה פשוט מעביר לי את הזמן, ואני מרגיש שאני נעלם מאין בריחה מהמציאות, אבל שזה מגיע למציאות אני תמיד מתפכח ומבין שזה לא כמו בפנטזיה, ואז כמובן מאוד נפגע מזה... אני לא יכול להפסיק עם זה.... אני בשום פנים ואופן לא מאשים את הבחורות כי אני זה שבעצם משכנע אותן לעשות את זה, ומי לא ירצה כסף חינם וכאלה...

העניין הוא שאני לא יכול להפסיק, כי אין לי כלום בחיים, ואני לא יכול לנהל קשרים בוגרים, וזאת הדרך היחידה שאני מכיר שאני יכול להתמודד ולהיות עם בחורה (צורך מאוד גדול)

אני לא יודע פשוט איך להפסיק עם זה... הייתה תקופה ארוכה שהצלחתי... אבל בסוף אתה יושב בבית... ריק לך.. אין לך כלום.... ואתה ממש רוצה בחורה... אבל אתה לא יכול לצאת ולהיות שמח ולהכיר בחורה... וזה נותן לך אפשרות להשאר מסכן או ילד ולהיות באיזשו קשר גם עם זה רע..

אני מודע לכך שזאת לא הבעיה אלא הסימפטום, הבעיה היא הסבל בחיים שלי ושאני לא שובר את תקרת הזכוכית...


הקטע הוא שאם אני מפסיק אני מרגיש שוב את הריקנות והצורך... ושאני גר אצל ההורים אני לא מצליח להיות שמח ופעיל ומתפקד וליצור קשר עם אנשים אז זאת הדרך היחידה להיות בקשר עם בחורה..
ואם אני רוצה לעזוב את הבית אז אני יותר פתוח וזה אבל יש לי חרדות להיות לבד..

אני רוצה לצאת מזה.... נכון שהבעיה שלי היא החיים שלי... אבל זה דופק אותי בכל כך הרבה רמות... במקום להיות עם כל כך הרבה בחורות.. ולהיכנס ליחסים ודברים מדהימים עם בחורות.. אני זורק הכל לזבל ופוגע בעצמי