מאז הפרידה מרגיש כל כך הרבה ואין לי עם לשתף. איך להתגבר על הבדידות... ?

אני בן 21,כרגע בצבא ולפני קצת יותר מחצי שנה נפרדתי מחברה שלי שהייתי איתה שלוש וחצי שנים,אהבתי אותה מאוד.
אני בנאדם שמח..אני כל הזמן שמח.
אני צוחק תמיד ואין רגע שבו מישהו תופס אותי עצבני,כועס או עצוב.
כולם יודעים שהם יכולים לסמוך עליי עם הסודות שלהם,המון אנשים באים להתפרק אצלי ולשתף דברים שיושבים להם על הלב,אני עושה את זה באהבה רבה,אני אפילו פעיל פה ובסטיפס בשעות הפנאי שלי ומנסה לעזור לאנשים.
יש לי אוטו משלי,אני עובד עבודה מסודרת,אני מתכנת בצבא..כולם (ככה אומרים) מקנאים בי,בשמחה שלי,באושר שלי,בזה ששום דבר לא מפריע לי ושאני מצליח לראות את הטוב בהכל..אבל...זה לא נכון.
כמעט כל לילה אני בוכה את עצמי לישון,כל פעם שאני לבד השדים בראש שלי מתחילים להשתלט..הייתי חותך ופוגע בעצמי בגלל זה.
יש לי עבר נפשי לא טוב עם ההורים שלי לכן אני לא רוצה לפרוק מולם,בצבא קשה להשיג תור לקפס ואני לא רוצה שמישהו בכלל ידע את זה עליי..אבל קשה לי...אני לבד,אין לי עם מי לדבר על זה..אין מי שיהיה לנגדי שלי,שיהיה לי לאוזן קשבת..
גם בזוגיות שהייתי נתתי הכל,לא קיבלתי בחזרה כפי שהייתי צריך,אבל הייתי מאושר..לא הייתי לבד.
השיחות הקטנות,הלחישה של אני אוהבת אותך..הנשיקה ללילה טוב,היכולת לאהוב והרגש של נאהב נתנה לי סיבה לחיות.
לא מזמן הייתה הופעה של ראפר שאני אוהב,ואמרתי שזין על זה שאין לי עם מי ללכת אני לא מפספס אותו,והלכתי לבד...
כל כך שמחתי שהוא עלה לבמה,כמו ילד שמקבל ממתק,והסתכלתי שמאלה כי ציפיתי לראות מישהי שתשמח לראות אותי כזה מאושר..ולא הייתה שם אף אחת....מי לעזאזל עושה את זה??מי הולך להופעה לבד??מי חווה את החיים לבד??
לפני שאתם אומרים שאני צריך לצאת ולהכיר אני עושה את זה,אבל אני לא מרגיש מעניין מספיק...לא מרגיש בטוח בעצמי כבר...
אני כל כך בודד...אני מרגיש כל כך הרבה ואין לי עם לשתף את זה,אני באמת לא מבקש הרבה,מישהי לאהוב ושתאהב אותי,להיות מסופק ממי שאני,לאהוב את עצמי..זה כל מה שאני צריך למה זה כל כך קשה????
אני מעביר כל לילה מסתכל על סטורי של האקסית ורואה שהיא התקדמה ואני באמת מאושר בשבילה,באמת..רק חושב עם יותר טוב לה עם הבחור החדש,אם אני שינית משהו בחיים שלה כמו שהיא בשלי..קשה לי להיות ככה...לחשוב רק עם עצמי בלי לשתף.
אני לא רוצה למות לבד..
הצעות לאיך אוכל לשפר את ההרגשה שלי?