בן 34 אחרי פרידה ומשבר כלכלי אדיר, מרגיש אבוד, איך להחזיר אותה אליי?

שלום לכולם,
אני נמצא לאחרונה בסערת רגשות מתמדת ולא יודע עם מה לפתוח, אתחיל עם זה שהיה לי עסק ששנים השקעתי בו דם, יזע, ודמעות, יחד עם כל חסכונותיי, עסק שנבנה וגדל מאפס תודות לכך ששנים לא עצמתי עין בגללו, לא יום ולא לילה. ליבת העסק עמדה על יבוא חלקי מחשבים וסמארטפונים וההתחלה הייתה יפה מאוד איפשהו ב 2006 עם בלעדיות ליצרן מסויים מהונג קונג שאז הקים קו חדש בתחום ייצור לוחות אם למחשבי PC שבתורם היו עדיין מאוד פופולריים (העסק התחיל כעוסק מורשה ועם הזמן התרחב בהדרגה ונהפך לחברה בע"מ עם התרחבות ופנייה לתחומים נוספים וביניהם גם יבוא הסמארטפונים) העסק התרומם יפה מאוד בשנים הראשונות, והביקוש הביא למיקוד השיווק לעסקים שרכשו כמות מינימלית דבר שבשנים האחרונות מסיבות שונות הפך לעקב אכילס, בשלוש שנים האחרונות בתהליך הדרגתי העסק הלך וקרס, חלק גדול מאוד מכל זה נבע מטעויות עסקיות שלא היה להן מקום, החלק האחר אלו כוחות השוק, רוצה לומר: שוק שהולך וקטן וכניסה של מתחרים בזה אחר זה ראש בראש ואובדן בלעדיות עם כמה "יצרני מפתח" שתרמו שנים לרווחיות העסק, עם תום הבלעדיות רק החריף מצב העסק שהיה חמור ממילא עד לאותה נקודה, ואז הגיע ה"בום הגדול":
קריסה אדירה שהותירה אותי עם משבר ענק, פשיטת רגל, כאב ראש כרוני, חזרה לגור עם ההורים, ובנוסף לכל אם כל זה לא הספיק לי, חוויתי בחודש האחרון פרידה כואבת שהותירה אותי ממורמר ומשותק בלי כל יכולת לתפקד באופן בסיסי וזה רק הולך ומחריף, מילא עסק גדול שהיה לי חלום חיי ששנים על שנים השקעתי בו יום ולילה קרס יחד עם כל מה שבניתי איתו מאפס, זה עוד לא הדבר הגדול שבאמת אוכל אותי יום לילה, ככלות הכל כסף בא כסף הולך, רעיון אחד מת אחר בא במקומו איכשהו איפשהו בסופו של דבר תמיד אפשרי להתרומם ולעבור הסבה לתחום אחר, מה שבאמת גומר אותי הכאב שבאמת בוער בי זה לאבד את אהבת חיי בדרך, אהבה גדולה שנמשכה קצת יותר מ 6 שנים ארוכות (ההפרש בגילאים בינינו עומד על 6 שנים פחות חודשיים) מה שהכי מכאיב כאן זה שלא לגמרי ברור לי למה אותה אהבה גדולה נגדעה לה בשיאה, היא פשוט קמה יום אחד והודיעה לי שזה נגמר, היא אפילו לא נתנה לי לשאול אותה "למה" ומבחינתה היא מיצתה את הקשר והיא לא תותיר לי שום מקום להיאבק עליה ולהילחם על ליבה, רגע לפני שהיא הלכה, רגע לפני שהיא נישקה אותי לשלום בפעם האחרונה, היא "ניאותה" לרמוז לי שכל ניסיון לספק הסברים מצידה רק יכאיב לי יותר ומוטב להשאיר את זה כך, אם אני רוצה לשמור על מעט מהכבוד האחרון שעוד נותר לי אצלה לא כדאי לי להמשיך ולבקש תשובות כי אלה לא יגיעו ממנה.
אני עדיין אוהב אותה, אני לא יכול לשכוח אותה אני כל כך מתגעגע אליה, אני לא יכול שלא להיזכר בכל מיני רגעים איתה שלא נותנים לי רגע דל אחד של מנוחה, כך למשל אני כל פעם נזכר כמה פעמים תכננתי לכרוע ברך ולהציע לה נישואים, כמה כל כך רציתי לראות אותה כאשתי וכאם ילדיי שלא לדבר על הזיכרונות והרגעים האינטימיים שלנו ביחד שבזה אחר זה לא מפסיקים לצוף, למצוא אחת אחרת במצבי הנוכחי הולכת להיות גם כן משימה בלתי אפשרית בעיני הצד השני, מה שעוד יותר מקשה עליי ומגביר את המחשבות שלי עליה, והנה מתקבע לו כך מעגל סגור שאין יציאה ממנו.
חשבתי לעצמי אולי, רק אולי אבקש מכם רגע אחד קטן של חסד וכדי להקל טיפה על הכאב שבוער בתוכי אשאיר לי שריד קטן של אופטימיות בקורטוב של אשליה, ואבקש מכם עצת קסם שתוכל לעזור לי להחזיר אותה אלי - לזרועותיי, אך עם כל דקה שעוברת, עם כל שניה לה חולפת, אני רואה את האמת כחוד החנית שבתורה מנפצת את בלון האשליה על הפנים.
עכשיו יותר מתמיד זה ברור: לא משנה מה אעשה, זה לעולם לא יקרה.