החלטתי להיפרד ממנו אחרי 3 שנים, בכל זאת בוכה ורע לי

היי, אני אדל,
טוב אז..אני והחבר שלי היינו קרוב מאוד ל3 שנים יחד, הוא מצידו מהיום הראשון עד האחרון התנהג אליי הכי יפה שאפשר בעולם, דואג, מפנק, אוהב ומה לא. בהתחלה באמת הייתי מאוהבת בו, היו לי פרפרים בבטן וחיוכים טיפשיים בכל פעם שחשבתי עליו. עבר זמן ואחרי שחגגנו שנתיים בצימר (שהיה כיף מאוד) לאט לאט היו לי ימים שכן הרגשתי אליו אהבה והיו ימים שפחות הרגשתי משהו. הימים האלה הפכו עם הזמן לחודשים..וליותר ויותר פעמים של פחות רגשות אהבה כלפיו כמו בשנה שנתיים הראשונים.
הרגשתי שאני חייבת באיזשהו שלב הפסקה, דיברתי איתו, הוא הבין והיינו בהפסקה שבוע. כשאמרתי לו שאני רוצה הפסקה היה לי די ברור שזה הולך לכיוון פרידה וכך גם לו. בכל מקרה היה לי קשה בשבוע הזה ובכיתי הרבה, התגעגעתי אליו, למגע שלו, לחיבוקים, לנשיקות לדיבורים.. אז החלטתי שנחזור. מהרגע שחזרנו לא הרבה השתנה מהפעם הקודמת שהיינו יחד..בכל זאת רציתי לראות מה אני מרגישה כלפיו ולבחון את מערכת היחסים שלנו לעומק לפני שאני לוקחת החלטה סופית להיפרד. עברו חודשיים מאז.. הגעתי למסקנה שלמרות שהוא מפנק וכל הדברים שאמרתי בתחילה, די משעמם לי איתו ואין לנו נושאי שיחה מרובים, וכשהיינו נפגשים המקסימום שהיינו עושים זה לשכב משעמום. היינו יוצאים ממש פעם ב לבלות בחוץ, אבל מכיוון שהוא לא עובד (מנסה כבר חצי שנה למצוא עבודה ללא הצלחה) ואין לו או לי רישיון, אנחנו לא נוסעים לטיולים כמו שהייתי רוצה. אלה גם דברים שחשבתי עליהם והגעתי למסקנה שהם בנוסף לנושאי השיחה שבקושי יש לנו, מורידים לי מלרצות להיות בקשר זוגי איתו. שלוש שנים יחד שרק בשנתיים הראשונות היו לי ריגושים, נהניתי להיות בחברתו... בשנה האחרונה פשוט היה נמאס לי רק להיפגש איתו אצלו או אצלי ובסוף יוצא שנשכב.
הרגשתי שזה נהיה כבר הרגל ולא אהבה להיות איתו. היה לי טוב איתו, אבל מצד שני אני מתחילה להסתכל לצדדים ולכן החלטתי להפרד.. הוא קיבל את זה יפה ואנחנו ידידים. מאז אני מרגישה ממש רע, אני חושבת עליו ובוכה, מרגישה שאני מתגעגעת אליו אבל לא יודעת אם זה אליו או להרגל של להיות בזוגיות עם אותו בן אדם.. למה שאני רגילה בשלוש השנים האחרונות בחיי...זה לא שאני לא אוהבת אותו כבן אדם, הוא באמת מקסים, פשוט עברו לי הרגשות :(
אני יודעת שאם נחזור הכל יהיה אותו דבר.. ובסוף הוא זה שיפגע, כי הוא כן אוהב אותי נורא..ועדיף אמת כואבת מאשר שקר מלטף.
מצד שני, אני כן נמשכת אליו, אבל לא יכולה לקיים איתו יחסי מין בזמן שהוא עושה זאת מתוך אהבה ואני מתוך סיפוק עצמי.
מרגישה רע.. מה אתם חושבים? למה אם אני יודעת שאני לא אוהבת אותו כמו פעם אני עדיין בוכה ורע לי?
זה היה סוג של לפרוק כאן.. אז תודה שקראתם אבל אשמח לדעת גם אם יהיה לכם משהו להגיד בנושא.